Chapter 30: הצגת התוכנית האקדמית והנקמה 'הלבנה' גילה חשבה על המייל ששלחה לברוקמן, העיכוב הקטן שנוצר בין שליחת המייל לקבלת התגובה שלו הפריע לה. היא חיכתה לתגובה כשהיא יושבת ליד שירה, שעדיין הייתה שקועה בקריאת מכתב הברכה מהסמינר. שירה קראה אותו שוב ושוב, כאילו הנייר עצמו מכיל סודות נוספים מעבר למילים המודפסות. היא נשענה על גילה, מרוצה ומתוחה בו זמנית. "חשבתי על זה," אמרה שירה, ומבטה נע לעבר גילה. "הדרישה שלך לשקיפות מלאה בקרן, היא גאונית. זה הופך את כל העניין ליותר מקרן חינוכית. זה הצהרה." גילה הנהנה. "זה הלב של כל העניין. אנחנו לא יכולות לדרוש יושרה מאחרים אם אנחנו לא כאלה בעצמנו. זה גם המנגנון שמגן עלינו מפני ברוקמן עצמו." במחשבה הזו, גילה פתחה את תיבת המייל שוב. בדיוק באותו הרגע, הודעה חדשה קפצה. ברוקמן ענה. המייל היה קצר וענייני. הוא אישר את כל העדכונים של גילה לתוכנית הקורס, כולל הוספת המרצים שהיא הציעה. "הדגש על שקיפות תקציבית מלאה של הקרן הוא צעד הכרחי ואמיץ," הוא כתב. "זו הוכחה נוספת למחויבות שלך לעקרונות, וזה מחזק את המוניטין של שנינו – הקרן והסמינר." הוא המשיך והציע פגישת זום דחופה כדי לדון בהיבטי הפרסום של הפרויקט. גילה נשמה לרווחה. הכל ברוקמן אישר, מה שנתן לה תחושה של שליטה מלאה בנרטיב. ההצלחה הזו, שהייתה כה מהירה ועם כבוד בביתה, הייתה מרגיעה מאוד. עכשיו הן יכלו להתקדם. "בואי נתחיל לעבוד על הקורס עצמו," אמרה גילה לשירה, כבר מרימה את המחשב הנייד שלה. "ברוקמן אוהב מידע מידי. אם נגיע לפגישה עם תכנון מפורט יותר, נוכל לקבוע את הטון." שירה התיישבה לידה, מרוכזת. "מהם הצעדים הראשונים שלנו? הקורס הרי הוא 'שקיפות ומוסר פיננסי'. צריך שיהיה איזון בין התיאוריה למקרי הבוחן מהחיים האמיתיים. אנחנו חייבות לעשות את זה נכון, כי זה הדבר שישים אותנו במפה." "אנחנו צריכות לסדר את המודול הלימודי," אמרה גילה, מקלידה במהירות. "אני רוצה שהמפגשים הראשונים יתמקדו בהבנת מבנה פיקוח ורגולציה." "משעמם," אמרה שירה מיד. "אף אחד לא ישתתף. אפשר להתחיל עם מה שמשך אותנו בהתחלה – איך מזהים סימנים של שחיתות ברמה המקומית, הדגלים האדומים." "נכון," אמרה גילה, "אנחנו נתחיל עם המקרה שלנו כדוגמה, בלי להזכיר שמות כמובן. סיפור על שתי תלמידות תיכון שחקרות עסקאות מפוקפקות שמבוצעות ברשות מקומית. זה יהיה פתיח מושלם, וזה מיד ישים את הקורס בהקשר ברור." היא פתחה קובץ חדש שהיא הגדירה כ"מצגת פתיחה לקורס". שתיהן עבדו יחד על המבנה של הקורס. גילה התמקדה בצד האנליטי והארגוני, שירה על הנגשת החומר והפיכתו למרתק לקהל הסטודנטים הצעיר יותר. הן חילקו את הקורס לעשרה מפגשים, מתוכם ארבעה הוקדשו לניתוח מקרי בוחן. בזמן שהן עבדו, גילה הבינה שהיא צריכה להפעיל את הקרן שוב, הפעם באופן רשמי וממוסד. הקרן לא תוכל להתקיים רק על שם, היא חייבת לפעול באופן ממשי. "אנחנו צריכות לגייס את שטרן ורוזנברג באופן רשמי," אמרה גילה, סוגרת לרגע את המסמך. "הן משתלבות באופן אידיאלי במבנה הקורס." "מה התפקיד שלהן בדיוק?" שאלה שירה. "רוזנברג, עם הניסיון שלה בשפה ובניתוח טקסטואלי, יכולה לעזור לסטודנטים להבין את המורכבות של מסמכים פיננסיים כתובים," הסבירה גילה. "שטרן, כמובן, היא מומחית במתמטיקה ובדגש על הניתוח הכמותי של הנתונים. ברוקמן כבר רמז על זה במייל הקודם שלו, אבל אנחנו נסדר את זה במונחים רשמיים יותר." גילה החליטה שלא לשלוח הודעות, אלא להזמין אותן לפגישת עבודה באופן אישי. זה הראה רצינות. היא התקשרה קודם לגברת שטרן. "גילה יקירתי," ענתה שטרן, קולה מופתע מעט. "זה נהדר לשמוע ממך. אני מניחה שאתן טרודות בהתכוננות לסמינר." "אנחנו לא רק מתכוננות, גברת שטרן," אמרה גילה, והיא הרגישה נחישות מתחדשת. "אנחנו שותפות רשמיות לתכנון קורס אקדמי ב'שקיפות ומוסר פיננסי' בסמינר. ברוקמן אישר את זה. זה הולך להיות פרויקט ענק, ואנחנו צריכות אתכן איתנו." לאחר כמה דקות של הסבר על מבנה הקורס והרקע האקדמי, גילה הציעה לשטרן את התפקיד: חוקרת עמיתה בקרן, אחראית על פיתוח המודולים הכמותיים של הקורס. גמול כספי מתאים הובטח. שטרן נשמעה מחמיאה. "חוקרת עמיתה," היא אמרה. "זה תואר מרשים מאוד עבור מורה למתמטיקה בתיכון." היא היססה לרגע. "גילה, אני רואה את הכיוון. אתן ממסדות את הניסיון שלכן. אתן הופכות את הכל ללגיטימי." "אנחנו הופכות את הכל לבלתי ניתן לערעור," תיקנה אותה גילה. "את יכולה להגיע מחר אחר הצהריים? נארגן פגישת עבודה עם גברת רוזנברג." שטרן הסכימה מיד. גילה התקשרה מיד לאחר מכן לרוזנברג, שהגיבה בהתלהבות רבה יותר, אבל גם בחשש מידי. "אני מקווה שגיא ברוקמן נקי לחלוטין בכל העניינים האלה," אמרה רוזנברג. "אני בוטחת בך, גילה, אבל אני עדיין חוששת מהעולם העסקי הגדול." "הכוח שלנו הוא הדרישה לשקיפות מוחלטת," הבטיחה גילה. "כל הוצאה, כל תרומה, תהיה ציבורית. אנחנו מגינות עליך ועל עצמנו באמצעות הכללים שאנחנו מייצרות. אנחנו לא משאירות מקום ל'אריק' חדש." רוזנברג הסכימה להגיע לפגישה. הפצת ההצעות הרשמיות לברוקמן והגיוס המיידי של חברות הצוות חיזקו את מעמדה של גילה. זה הפך את הקרן ממשהו תיאורטי למציאותי לחלוטין. למחרת אחר הצהריים, הפגישה התקיימה בבית של גילה. רות, אמא של גילה, פינתה את שולחן האוכל והכינה כיבוד. שטרן ורוזנברג הגיעו יחד, נרגשות עד מאוד. שטרן, שהייתה תמיד מאופקת, אמרה: "אני לא מאמינה שאני עומדת ללמד קורס אקדמי כשאני עדיין מורה למתמטיקה בתיכון. זה... זה שינוי מוחלט בקריירה." "זה שינוי במשחק כולו," אמרה גילה. היא הציגה בפניהן את המצגת הזמנית שהיא ושירה הכינו. ארבע הנשים ישבו סביב השולחן, כולן תחת ההכרה החדשה והמסגרת האקדמית של הסמינר. גילה החלה את המצגת. "אנחנו חייבות להפיץ ידע, וזה הדרך שלנו. אנחנו לוקחות את כל הניסיון שלנו עם הנסיון של אריק ונועה, והופכות אותו לכלים חינוכיים. הקורס 'שקיפות ומוסר פיננסי' יהפוך למודל של שינוי." היא סיפרה לשתיים על המבנה המתוכנן של הקורס, והציעה באותה הנשימה את התפקידים. שטרן תהיה אחראית על ניתוח כמותי של דוחות פיננסיים, ורוזנברג תתמקד ב'שפה' של השחיתות והעברת המסר. "אני רוצה להשתמש במקרה של אריק כעוגן," אמרה גילה, מחפשת את המילים המתאימות. "אנחנו לא נציין את שמו, אלא נשתמש ב'מקרה מבחן אנליטי' – איך חברה קטנה משתמשת ברגולציה כדי להסתיר הפסדים, איך כסף ציבורי מתגלגל בין גופים שונים." "אנחנו הופכות את הנקמה לחינוך," אמרה שירה, בצחקוק קל. "נקמה לבנה." רוזנברג נגעה בפרטי התמורה. "האם התשלום שלנו יתבצע על ידי הסמינר או על ידי הקרן?" "רשמית, אנחנו כולנו חלק מהקרן," הבהירה גילה. "הסמינר משלם לקרן עבור הקורס, והקרן משלמת לנו. זה שומר על הפרדה ברורה בין הכסף שלכם לבין הקשרים שלנו עם הסמינר. זה חשוב." היא הסבירה את הדרישה שלה לשקיפות תקציבית מלאה של הקרן. "החוקר הראשי של הקורס הוא מי שישלוט במבנה המוסרי. אנחנו מחויבות למבנה שאי אפשר יהיה לתקוף מבחינה אתית. אם הכל שקוף, אף אחד לא יכול להאשים אותנו בשום דבר." שטרן ורוזנברג הסכימו. השקיפות המלאה הרגיעה את רוזנברג במיוחד, שעדיין נשאה עמה את הפחד מחתרנות חוזרת. "אני מוכנה להתחיל לעבוד על המודולים של ניתוח מתמטי מיידית," אמרה שטרן, כבר שולפת מחברת. "אני יכולה לבנות תרגילים יצירתיים המבוססים על דוחות כספיים ציבוריים, אך עם הבלטה של עסקאות שמתנהלות בצורה חריגה. הסטודנטים יצטרכו לזהות את ה'מספרים האדומים' בעצמם." גילה הנהנה. "זה מה שאני רוצה. לא רק לדעת חשבונאות, אלא לדעת לחשוב כמו מבקר פנים." השיחה עם ברוקמן התקיימה לאחר כשעה, דרך ה-Zoom, בדיוק כשהן סיימו את החלק המרכזי של הישיבה המשותפת. גילה ושירה היו מול המצלמה יחד עם רוזנברג ושטרן מאחוריהן, כדי להראות חזית מאוחדת. ברוקמן היה במשרדו, לובש חליפה יקרה. הוא קורן מהצלחת הפרויקט. "נהדר," אמר ברוקמן. "הקורס כבר נמכר כ'שותפות אסטרטגית חדשה' בין הסמינר לקרן. זה מוכיח עד כמה אנחנו יעילים. דויטש מרוצה מאוד. גילה, אני רוצה לדבר על הפרסום. אנחנו צריכים למקסם את המומנטום." "בבקשה, ברוקמן," אמרה גילה, מכוונת את המצלמה מעט כדי לכלול את רוזנברג ושטרן. "אנחנו כולנו כאן – הצוות האקדמי. אני רוצה שכל צעד פרסומי יהיה מדויק, וישקף את המציאות המורכבת של הפרויקט." "כמובן," אמר ברוקמן. "התכנון שלי הוא כזה: אנחנו מפרסמים את הקורס כהישג בלעדי של הסמינר, כמי שמביא את 'הדור החדש והמבריק' של רואי החשבון – את ושירה, כמובן – כדי ללמד את עקרונות היושרה. אנחנו נציין את הקרן כגוף שתומך אקדמית, אבל הסמינר יקבל את הקרדיט המרכזי." גילה לא אהבה את הכיוון הזה. זה היה מובן, כי ברוקמן רצה להשתמש בהצלחה שלהם כדי לחזק את מעמדו בסמינר, אבל הדבר הזה יחליש את הקרן ואת האוטונומיה שלה. "אני לא מסכימה עם הצגת הדברים הזו," אמרה גילה, קולה יציב. "הקרן נמצאת שם כדי להגן עלינו, וכדי לקדם את העקרונות שלנו. הקורס הוא פרי שיתוף פעולה מלא. אנחנו לא יכולות להיות רק 'הדור המבריק' שמלמד חומר חם. אנחנו צריכות למקם את הקרן כארגון יושרה עצמאי שמקיים שותפות אקדמית יוקרתית." "מה ההבדל?" שאל ברוקמן, הוא נראה מופתע מההתנגדות המהירה. "העיקר שאנחנו בפנים. הקרדיט המוסדי חשוב לשנינו." "ההבדל הוא בלגיטימציה של המסר," הבהירה גילה. "אם הסמינר מקבל את הקרדיט הבלעדי, המסר הופך להיות כלי שיווקי. אם הקרן ממוצבת כארגון יושרה עצמאי שרק משתף פעולה עם הסמינר, אנחנו שומרות על האמת שלנו. אם הקרן חזקה, היא מגינה עלינו טוב יותר מכל ניסיון של אריק או מישהו אחר לתקוף את הלגיטימציה שלנו." "ובנוסף," הוסיפה שירה, "אם הקרן מוצגת כארגון עצמאי, אנחנו יכולות לקבל תרומות מגורמים שאינם קשורים לסמינר, מה שיחזק את המעמד הכלכלי והאידיאולוגי של הקרן." ברוקמן שתק לרגע. הוא הבין שגילה לא רק מנסה לשמור על עצמאות אלא גם למקסם את הכוח האסטרטגי שלה. הוא העריך את המחשבה המתוחכמת שלה. "את תמיד צעד אחד קדימה," אמר ברוקמן, מחייך בקושי. "בסדר גמור. אנחנו נדגיש את השותפות והעצמאות של הקרן. אנחנו נדאג שהקרן תקבל ייחוס מלא." הוא המשיך מיד הלאה, כאילו הויכוח הקצר מעולם לא התקיים. "אני רוצה לדון על ה'תוכן' של הקורס. לוח הזמנים והנושאים נראים טוב. אני רק צריך לוודא שאתן שומרות על רמת אובייקטיביות גבוהה. אנחנו לא רוצים שהקורס ייראה כמו נקמה אישית של שתי נערות תיכון לשעבר." הוא הביט ישר לגילה בעין המצלמה. "את מבינה למה אני מתכוון, נכון? המקרה של אריק – אנחנו חייבים להשתמש בו בזהירות, אם בכלל. זה עדין מדי." "אנחנו שומרות על אובייקטיביות אקדמית מוחלטת," הבטיחה גילה. "ומסיבה זו בדיוק, אנחנו חייבות להשתמש בתיק האנליטי כ'מקרה בוחן פיננסי 13'. זה המקרה הממוקד ביותר שלנו, שבו זיהינו כשלים מערכתיים ברגולציה ובפיקוח." רוזנברג הגנה עליה מיד. "השימוש במקרה כרופא משפר את ההבנה. הקורס לא יצליח אם הוא יהיה תיאורטי בלבד. המקרה של גילה ושירה, עם הצגת הנתונים בלבד וללא שמות, הופך את הכל לאיכותי ואפקטיבי. זה מחקר אמיתי." "אנחנו נציג את הנתונים באופן נקי לגמרי," הוסיפה שטרן. "כל הניתוחים המתמטיים שלנו יהיו מבוססים על דוחות כספיים אמיתיים, שנעשו אנונימיים לצורך לימוד. אנחנו נמנעות מכל אזכור אישי." ברוקמן נשמע משוכנע יותר. "טוב מאוד. אם אתן מטפלות בזה כ'מקרה בוחן ממוקד', זה מקבל לגיטימציה אקדמית. אני רואה את היתרון. זה נותן לקורס עומק ייחודי." הוא סיכם את ענייני הלוגיסטיקה והתשלום לקרן, והודיע להן שפגישת התיאום הסופית עם מנהל הסמינר, מר דויטש, נקבעה לשבוע הבא. הוא הדגיש שהן צריכות להופיע מוכנות לחלוטין ולשלוט בכל פרט ופרט בתוכנית הלימודים. "זה הולך להיות הפגישה המכירה שלכן עם המוסד האקדמי," אמר ברוקמן. "אתן צריכות להרשים את דויטש ולגרום לו להבין שהשקעה בקרן היא השקעה במוניטין של הסמינר. תגיעו חמושות בתוכן." השיחה הסתיימה. גילה נותרה יושבת, משתוקקת לאוויר קר. היא חייכה לשירה. "ברוקמן ניסה לטעון לקרדיט בלעדי לסמינר," אמרה גילה. "עצרנו את זה. הקרן שומרת על עמדה עצמאית. זה הניצחון הראשון שלנו במיסוד." "והניצחון השני," אמרה שירה, "הוא שמקרה הבוחן של אריק ייכנס רשמית לתכנית הלימודים של הסמינר. אנחנו הופכות את הצרות שלנו לחומר לימוד." רוזנברג התכוננה ללכת. "אני אתחיל לעבוד על מודל ניתוח השפה של מסמכים פיננסיים. יש הרבה מה ללמוד מה'מוסך' שבו אריק ואנשיו ניסו להסתיר את המעשים שלהם." שטרן הסכימה. "אני הולכת לבנות תרגילים מתמטיים מורכבים סביב הנתונים הציבוריים של החברה שלו, אבל שכל סטודנט יראה שם את הפערים ברגולציה. זה יהיה לימוד מעשי מושלם." גילה נכנסה שוב למוד עבודה. היא הוסיפה פרטים אחרונים למסמך הלימודים של הקורס, והפכה את 'המקרה של חברה X' לבסיס אנליטי של הקורס. ההתמקדות הייתה נטו על הפערים הרגולטוריים. היא הבינה שזהו סוג הנקמה שנחמד עליה לבצע. לא נקמה אישית, בוטה, אלא נקמה חכמה, אקדמית, שמשתמשת במערכת כדי לחשוף את הפגמים הפנימיים שלה. אריק לא יוכל להתלונן על כך שסטודנטים לומדים לנתח דוחות כספיים. הוא יוכל רק לראות את עצמו הופך למקרה קלאסי בהוראה. "עכשיו אנחנו צריכות לוודא שדויטש יצליח להבין את החזון שלנו," אמרה גילה, סוגרת את המסמכים. "אנחנו חייבות להראות לו שאנחנו לא רק סטודנטיות מבטיחות, אלא מנוע השינוי של הסמינר. הקורס הוא המנוע הזה." שירה התיישבה ליד גילה שוב, מסתכלת על רשימת הנושאים שהן בדיוק סיימו. "אנחנו חייבות להדגיש את ה'לבן' של הנקמה הזו. זה לא על הרס, זה על בנייה של משהו חדש. זה המוסר שיהיה נוכח בחדר." "זה בדיוק מה שדויטש מחפש," אמרה גילה. "הוא לא מחפש שערוריות, הוא מחפש מוסר שיחזיר עטרה ליושנה למוסד שלו. אנחנו נספק לו את זה, וכל זה יבוא כתולדה ישירה של המאבק שלנו." היא פתחה את לוח הזמנים שלה. הפגישה עם דויטש הייתה בשלושה ימים. הן היו צריכות להיות מוכנות לחלוטין: עם רקע אקדמי מושלם, הצעת קורס מפורטת, ובסיס תשתיתי חזק של הקרן – שמחוזקת על ידי רוזנברג ושטרן. גילה ושירה סיימו את שאר היום בהכנות מקיפות, עוברות על כל פרט במסמך. "אנחנו צריכות להזכיר בדויטש שתהיה לנו במה להתחיל שיתוף פעולה בינלאומי," אמרה שירה, "עם מוסדות אקדמיים דומים שיש להם דגש על יושרה פיננסית. זה יוסיף משקל לפרויקט." גילה הסכימה, והוסיפה סעיף קצר על בניית רשת בינלאומית בקורס. זה נתן לקרן מימד גלובלי, שהיה מרתק בעיני ברוקמן ודויטש, כי זה יחזק את המוניטין של הסמינר מעבר לגבולות המדינה. הלילה עבר עליהן בעבודה אינטנסיבית. גילה הרגישה שכל המאמצים שלה התאגדו לגוף של עבודה ממוקדת. התיכון נעלם לחלוטין מהתמונה, ועכשיו הן עומדות בפני אתגר אקדמי וציבורי אמיתי. הפגישה עם דויטש הייתה ההזדמנות להכניס את 'מקרה בוחן 13' לתוכנית הלימודים, שייחשוף את מעשיו של אריק לסטודנטים מבלי לפגוע בהסכם השתיקה. יום לפני הפגישה עם דויטש, גילה זימנה פגישת תיאום קצרה נוספת עם רוזנברג ושטרן. רוזנברג הכינה מתאר ראשוני להרצאה שלה, תוך שימוש במטפורות ספרותיות כדי להסביר את ניתוח הנתונים. שטרן הראתה גרפים ותרשימים המדגישים את הפערים הכלכליים שאירעו במקרה הבוחן. "אני רוצה שכששתיכן תהיו שם, תדגישו בפגישה עם דויטש וברוקמן, את המחויבות לעצמאות הקרן," הדגישה גילה. "זה מגן על כולנו. אנחנו נשמור על הקו, ואתן תתמכו בנו." שתיהן הבטיחו לעשות זאת. כשהפגישה הגיעה לסופה, גילה פניה לשירה. "מקרה בוחן 13," אמרה גילה, "זה הדובדבן שבקצפת. כשאנחנו מציגות את זה, אנחנו חייבות להדגיש את המורכבות שלו. שזה לא מקרה פשוט של מעילה, אלא של שימוש מתוחכם ב'כובד משקל רגולטורי' כדי להשיג יתרון לא הוגן." "ואנחנו נזהה אותו מהר יותר כי אנחנו חושבות כמו מישהו שהוא לא חוקר," אמרה שירה, "כי חווינו את זה באופן אישי. אנחנו כלי אנושי לגילוי שחיתות." שתיהן חייכו. הניצחון היה מתוק, כשהוא היה פומבי וממוסד. הן הכינו את עצמן למחר, לחשיפת הנקמה הלבנה של גילה ושירה, שהונאה בתוך המסגרת האקדמית. גילה נשאה את התיק האנליטי שלה, שהפך לתוכנית לימודים, והיא הרגישה נחת