פרק 29: השותפות האסטרטגית החדשה גילה החזיקה את הטלפון, מתמוגגת מהחדשות על הקבלה לסמינר ומנשמת לרווחה את השקט של הניצחון. היא העירה את שירה בזהירות כדי לדון בצעדים הבאים. שירה נמתחה על הספה, חצי חיוך על פניה. היא לא הייתה צריכה לשאול מה קרה, הברק בעיניים של גילה אמר הכול לפני שגילה הספיקה לומר מילה. "אנחנו בפנים," אמרה גילה בקול שליו, אבל עם זרם של אנרגיה מרוכזת בפנים. "שתינו. ובציון הגבוה ביותר במיונים." שירה התיישבה בבת אחת, תופסת את ידי גילה. בשלב זה הן כבר לא היו רק חברות, הן היו שותפות בפשע נגד שעמום, והשותפות הזו בדיוק עלתה מדרגה. "ומה עכשיו?" שאלה שירה, לוגמת מים מהכוס שהונחה לידה. "כבר סיימנו את הלימודים, ואנחנו יודעות להתמודד עם אריק, מה נשאר?" "עכשיו מתחיל העיסוק האמיתי," ענתה גילה. היא הרימה את הטלפון. "יש כמה הודעות שאני צריכה לשלוח, אבל יש שיחה אחת שצריכה להתקיים עכשיו." גילה התקשרה לברוקמן. הוא ענה בשיחה השנייה. מעניין, הוא בדרך כלל מעדיף מיילים. "מזל טוב, גילה," אמר קולו של גיא ברוקמן בטלפון, קולו נשמע כאילו הוא ציפה לשיחה. "שמעתי את החדשות מהסמינר. לא הופתעתי. הראית את יכולותייך המבריקות כבר מזמן." "תודה, ברוקמן," אמרה גילה, מודעת לשירה שמקשיבה לידה. "אני ושירה שמחות מאוד. זה היה מאמץ קשה." "ואת ראויה לזה," אמר ברוקמן. "הקרן עכשיו נמצאת בנקודה קריטית. העובדה ששתיכן עכשיו סטודנטיות בסמינר נותנת לנו כוח עצום. הגיע הזמן שנמנף את ההצלחה הזו מיידית. אם הקבלה לסמינר הוא תוצר של הקרן, זה מחזק אותנו מאוד." "מה הכיוון שלך?" שאלה גילה, מקבלת את הטון העסקי והמהיר שלו. לשיר ישר היה ברור שהיא כבר לא דיברה על הקבלה שלה, אלה על עתיד הקרן והן של גילה. "אני כבר פועל מאחורי הקלעים," חשף ברוקמן. "הסמינר מתכננן לפתוח קורסים חדשים בסתיו. הצעתי להם קורס מבוא ל'שקיפות ומוסר פיננסי' כפרויקט משותף עם הקרן." קולו נעשה נרגש יותר. "אתן, כסטודנטיות החדשות והמובילות, תהיו הליבה של הקורס הזה." "אנחנו?" שאלה גילה, מרימה גבה. "כן. הרעיון הוא פשוט," הסביר ברוקמן בלהט. "במקום שהקרן תהיה רק ארגון חיצוני שמעביר סדנאות אקראיות, אנחנו משתילים את העקרונות שלנו ישירות במערכת האקדמית. אנחנו הופכים לחלק מהמוסד. אתן תעבירו את התכונות המעשיות, את המקרה הממוקד – 'המקרה של גילה ושירה' – כמודל ללמוד איך לזהות שחיתות ברמה המקומית ולפעול נגדה." גילה עיקלה את מילותיו. המהלך הזה היה מבריק. הוא לא רק סיפק לגיטימציה לקרן, אלא גם הפך את הניסיון שלה ושירה לפרויקט אקדמי רציני, דבר שאריק ואנשיו כבר לא יוכלו לטאטא מתחת לשטיח. זה היה שימוש ציני, אבל יעיל, ברשות החדשה שלהן. "אני רואה את היתרונות," אמרה גילה. "זה מחזק את הקרן, וזה מכניס אותנו למעגל ההשפעה של הסמינר מעבר ללימודים הרגילים." "בדיוק," אישר ברוקמן. "אני מדבר עם המנהל דויטש. הציון שלך עזר מאוד לשכנע אותו. פוטנציאל כזה לא קונים בשום מקום. אתן לא רק סטודנטיות, אתן השגרירות של דור חדש של מנהלי כספים שמחויבים ליושרה. הוא רוצה את זה עבור מוניטין הסמינר." גילה ישבה לאחור, משתמשת בשתיקה ככלי ניהול משא ומתן. היא הבינה שהנגישות החדשה שלהן כסטודנטיות בסמינר הפכה אותן באופן מיידי לנכס אסטרטגי עבור ברוקמן והקרן. הן לא רק "הוכיחו את עצמן" על ידי קבלה, אלא יכלו להשתמש בבמה האקדמית כדי להפיץ את המסר ולחזק את המעמד שלהן. הקרן תהפוך למנגנון חינוכי, ולימוד מקצועי. "ובאשר לגברת רוזנברג וגברת שטרן," הוסיפה גילה. "הן חיוניות לקרן. אני מצפה שהן יהיו חלק מהסגל המקצועי שמפתח את הקורס. הן צריכות לקבל את התואר של חוקרות עמיתות בקרן." "אני כבר על זה," הבטיח ברוקמן. "גברת רוזנברג כבר חתומה על חוזה חלקי לייעוץ בנוגע למבנה הקורס. גברת שטרן, המומחית למתמטיקה, תעבור הכשרה קצרה כדי להתאים את המומחיות שלה לניתוח פיננסי." הוא נשמע משועשע. "כל זה קורה במהירות. התקבלתן לפני שש שעות וכבר אנחנו מתכננים את הסמסטר הראשון שלכן כמרצות." "אנחנו לומדות מהירות, יקרות?" אמרה גילה, מעמידה פנים שהיא מתקנת אותו. "אנחנו לומדות שקיפות." "גילה," אמר ברוקמן בצחוק קצר. "זה כל מה שאת יודעת לדבר עליו." "כן," אמרה גילה, "ואני מצפה שהתשלום עבור שירותינו כמרצות, גם כסטודנטיות, ישולם ישירות לקרן, כדי שנוכל לממן את הרחבת הפעילות." גילה לחצה על הנקודה הזו. היא לא רצתה שהשכר ייראה כמו שכר שוחד, אלא תקציב לקרן. "כמובן," ענה ברוקמן, מתרשם. "אני אשלח לך את הטיוטה של תוכנית הקורס ואת המבנה הפיננסי של הקרן המתוקנת בדקות הקרובות. תוכלי לעבור עליהן לפני שאני מאשר את הכול מול הסמינר." השיחה הסתיימה. שירה הביטה בגילה בהשתאות. "אני חושבת ש... אנחנו לא הולכות להיות רק סטודנטיות," אמרה שירה, קולה חלש לרגע. "לא," אישרה גילה. "האוטונומיה שלנו היא הכוח האמיתי שלנו. נועה ואריק ניסו להפוך אותנו לקורבנות, ובמקום זאת הפכנו ליזמיות. המעבר הזה לתוכנית אקדמית מחזק את הלגיטימציה של הקרן. זה נותן לנו הגנה טובה עוד יותר." גילה ניגשה למחשב הנייד, התחברה לרשת המאובטחת שלה, ופתחה את תיקיית הקרן. היא רצתה לראות איך נראית התוכנית הפיננסית לפני שכל העניין הזה ייהפך למציאות. ההבנה שהן הופכות לגורם פעיל במוסד הלימודים, שמשתמש בניסיון האישי שלהן ככלי חינוכי, חיזקה את תחושת הניצחון. ההצלחה שלהן כבר לא הייתה רק ציונים; היא הייתה שינוי מבני. זה היה הניצחון המוחלט על הטרדה. "מה דעתך על שם הקורס?" שירה שאלה, נעמדת ליד גילה. "'שקיפות ומוסר פיננסי'? נשמע קצת יבש בשביל מה שאנחנו באמת הולכות לעשות." "השם חשוב, אבל התוכן חשוב יותר," אמרה גילה, מרפרפת בטיוטה של ברוקמן. "המבנה נראה הגיוני. עשרה מפגשים. את הפנים לסטודנטים." "אני חושבת שזה מושלם," אמרה שירה, משתמשת במטבע הלשון החדש שהיא פיתחה. "אני יכולה להשתמש בסיפורים האישיים שלנו – איך זיהינו את הדגלים האדומים, איך הפכנו את הלחץ למינוף." שירה התחילה לכתוב הערות בקובץ משלה במחשב. היא תכננה את תוכנית הלימודים הראשונית שלהן. היא הדפיסה רשימה של מרצים בכירים בסמינר, מומחי מסים, ופילוסופים של כלכלה, עם הערות ליד כל שם שמעוררות השראה. "אנחנו צריכות לעבוד מהר כדי לחזק את הקשרים האלו," אמרה שירה, מצביעה על שם של מרצה בכיר לדיני חברות. "אם נראה שאנחנו סטודנטיות רציניות, ונכנסות מיד לפעילות עם הקרן, אף אחד לא יפקפק בכוונות שלנו." גילה העריכה את הרצינות של שירה. שירה, שהייתה פעם מקופלת וחסרת ביטחון מהבריונות של נועה, עכשיו הפכה ליזמית אקדמית בעלת חזון. גילה ראתה את השינוי הזה כהצלחה לא פחות חשובה מהקבלה שלהן לסמינר. "אני אכין רשימת ציוד וספרים," אמרה גילה. "ובמקביל, אני צריכה לבדוק את התיק הפיננסי של הקרן לראות שהכול נקי וברור כמו שצריך." הדלת נפתחה ורות, אמא של גילה, נכנסה עם מגש קטן של משקאות ואוכל. "שתי הסטודנטיות המבריקות שלי," אמרה רות, מניחה את המגש בזהירות על שולחן הכתיבה. "אני גאה בכן כל כך. אבל ראיתי את האור דולק, חשבתי שאתן ישנות." "אנחנו עובדות, אמא," אמרה גילה. "עכשיו, כשאנחנו בתוך הסמינר, אנחנו צריכות להרחיב את הקרן." רות הביטה בהן בעיניים עייפות ומלאות אהבה. "אני רק רוצה שתנוחו קצת. כל העולם הזה יכול לחכות עד הבוקר." "אמא, את לא מבינה," אמרה שירה, "ההזדמנות הזו, להיות חלק מהסגל כבר מההתחלה, היא יכולה לשנות הכול." "זה נשמע כמו תוכנית עבודה לשנים הבאות, לא לעשר הדקות שלאחר הקבלה," אמרה רות, מחייכת. גילה נשמה עמוק. "אמא, זה עניין מכריע. ככל שנועה ואריק נחלשו, עדיין יש להם כוח. על ידי קיבוע שלנו כחלק מהמוסד האקדמי, אנחנו מנצחות בוויכוח." רות הנידה ראש. "אני בוטחת בשיקול דעתך, גילה. רק תשתדלו לא לשכוח לאכול." היא יצאה מהחדר, משאירה אותן לעבוד. גילה פתחה את המייל של ברוקמן, שכלל את טיוטת התוכנית ואת הארגון הפיננסי. הארגון הפיננסי הציג מספר רב של תרומות אנונימיות בגובה עשרות אלפי שקלים. גילה ידעה שכל התרומות הללו זויפו כדי להסוות את הלחץ שאריק הפעיל על אנשים אחרים. היא הניחה שזה מה שנדרש כדי לשמור על האנונימיות של אריק. ברוקמן היה גאון בטשטוש עקבות. שירה עברה על התוכנית. "אני חושבת שאנחנו צריכות להוסיף סעיף על שיתוף פעולה בינלאומי," אמרה. "מה לגבי קשר עם הסמינרים בארצות הברית? אם נפעל גלובלית מההתחלה, זה יחזק את המעמד שלנו עוד יותר, וזה יגרום לאריק לחשוב פעמיים לפני שהוא פותח חזית נוספת." "זה כבר בתוכניות של ברוקמן, אבל אפשר להדגיש את זה יותר," אמרה גילה, מצביעה על סעיף 4: "נטוורקינג והרחבת מעגל ההשפעה של חברי הקרן." שתיהן חזרו לעבוד בתיאום מושלם, קוראות את תוכניות הקורס וחלקים מהספרות המקצועית שצורפה. האווירה בחדר הייתה של ריכוז מלא, אך עם רעננות של התחלה חדשה. זה היה שינוי מבורך מהשבועות המתוחים של ההמתנה לבחינות. גילה התמקדה בלערוך מודל למדדים להערכת הקורס. "אנחנו חייבות להוכיח שהקורס הזה לא רק תיאורטי," אמרה. "צריך להיות לנו צורה להעריך את היכולת של הסטודנטים ליישם את המוסר הפיננסי בחיים האמיתיים. אם אפשר, צריך לשלב פרויקט סוף סמסטר שבו הם צריכים לנתח דוחות פיננסיים חשודים, כמו הדו"ח של אריק." שירה חייכה. "קוראים לזה 'דגלים אדומים פיננסיים 101'. אני אוהבת את זה. וזה גם רעיון טוב בשבילנו, להתחיל להתאמן כבר עכשיו." שתיהן העבירו את השעות הבאות בעבודה מדויקת וממוקדת. הן הוסיפו הערות מפורטות לטיוטה של ברוקמן, תוך שהן מבקשות להדגיש את הצורך בפלטפורמה מקוונת לשקיפות. הרעיון היה שהקרן תספק כלים לכל מי שרוצה לחקור מידע פיננסי של חברות ותאגידים, באופן ציבורי ככול האפשר. בשלב מסוים, גילה עצרה לרגע, נעמדת על רגליה כדי למתוח את שריריה, נושמת אוויר דרך החלון הפתוח. הלילה היה קריר ושקט. ההצלחה השנתה את הכול. היא לא יכלה לחשוב על דרך טובה יותר לנקום באריק ונועה מאשר להפוך את ניסיונותיהם לפרויקט חינוכי מוצלח. "מה חסר?" שאלה גילה, חוזרת לשבת. "הקרן, הקורס, שיתוף הפעולה עם ברוקמן, ורוזנברג ושטרן שתומכות בנו. מה השלב הבא?" "כוח פוליטי," ענתה שירה במהירות. "אנחנו חייבות להכנס למעגל הפוליטי, כפי שהדגשתם בשיחה." "הכוח הפוליטי יגיע דרך האקדמיה," אמרה גילה. "כשאנחנו נהיה חלק אינטגרלי מהסמינר, זה ייתן לנו משקל בפני המחוקקים. אנשים יקשיבו לנו כי אנחנו מייצגות מוסד אקדמי יוקרתי, לא רק שתי בנות מהתיכון." "אבל אנחנו צריכות לשאוף לשיתוף פעולה עם החוגים המשפטיים," אמרה שירה, בהיגיון מפלפל. "אם הקרן שלנו תהיה מוכרת בתחום של עזרת עורכי דין לניהול תביעות 'וייט קולר', אנחנו נהפוך למשאב שאי אפשר להתעלם ממנו." גילה הסכימה. הן החלו לתכנן כיצד ליצור קשרים עם הפקולטה למשפטים בסמינר. שירה הציעה שהן יזמינו דיקנים מובילים להרצות בקורס "שקיפות ומוסר" שלהן. ככל שהן תכננו יותר, כך עלתה רמת ההתרגשות שלהן. המעבר המיידי להתחלה של הקריירה שלהן היה כמעט הלם. הן רק סיימו את התיכון, וכבר הן נמצאות בדרכן להנהיג תנועה אקדמית. גילה סיימה את עדכון הטיוטה של ברוקמן, והדגישה את הצורך בשקיפות תקציבית מלאה של הקרן. "אנחנו לא יכולות לדרוש שקיפות מאחרים אם אנחנו לא שקופות לחלוטין בעצמנו," אמרה גילה. "כל ההוצאות, כל התרומות – הכול חייב להיות נגיש לציבור." שירה עברה שוב על תוכנית הלימודים. "אני הולכת לישון. אני צריכה שכל הקורס יהיה מוכן לפני שאנחנו מדברות עם דויטש. אני רוצה להראות לו שאנחנו מוכנות לעשות את זה ברצינות, ואנחנו לא עושות את זה רק כדי לברוח מהמציאות." "גם אני צריכה לישון," הסכימה גילה. "אני מקווה מאוד שדויטש מקבל את ההערות שלנו." גילה שלחה את המייל לברוקמן, סיכמה את הערותיהן, והדגישה שהכל חייב להיות שקוף ומוסרי. היא כיבתה את המחשב הנייד והתקדמה למיטתה. השינה הייתה קצרה ומפוזרת, מלווה במחשבות על דיווחים פיננסיים, דירקטוריונים ופרופסורים. בבוקר, הטלפון של גילה צלצל בשמונה בדיוק. שוב ברוקמן. "התרשמתי מאוד מההערות שלך, גילה," אמר ברוקמן. "הדגש על שקיפות תקציבית הוא נכון, והדרישה להכליל חוקרים משפטיים מובילים – מבריק. אני מאשר את הטיוטה הסופית ושולח אותה לדויטש לאישור סופי. אני בטוח שהוא יסכים." "תודה לך," אמרה גילה. "אנחנו מצפות להתחיל לעבוד." "גם אני," אמר ברוקמן. "שלחתי לך מייל עם רשימה של אנשי קשר חשובים בסמינר. אנשים שאני מכיר שיכולים לעזור לכן. הפגישה הראשונה שלכן עם דויטש תהיה בשבוע הבא. עד אז, למדו את המסמכים ואת אנשי הקשר. אתן צריכות להגיע מוכנות." גילה סגרה את השיחה, מסתכלת על שירה שהייתה כבר ערה והקשיבה. "הוא שלח לנו שיעורי בית," אמרה גילה, מחייכת. "ומיילים לבדיקה," אמרה שירה, מתחברת למחשב הנייד. הן עברו על המיילים של ברוקמן. הרשימה כללה דיקנים, ראשי חוגים, וכמה מעורבים בדרג המדיני שמבקרים מרצים בסמינר. זו הייתה רשת קשרים שרק ברוקמן, עם הכוח שלו, יכול היה לספק להן. "אנחנו צריכות לחקור את האנשים האלו," אמרה גילה. "לדעת מה האינטרסים שלהם, מה הם אוהבים ומה מניע אותם." גילה התחילה לבדוק בפרופילים מקצועיים של הנמענים. שירה כבר התחילה לכתוב טיוטות למיילים אישיים, מנסה ליצור חיבורים מוקדמים. "תראי את זה," אמרה. "פרופסור יוסף לוי, מומחה לדיני מיסים בינלאומיים. אני חושבת שאנחנו יכולות לשלוח לו דוא"ל עם בקשה להצגה מוקדמת של התיק האנליטי של אריק, בתמורה לייעוץ על מבנה הקורס." "גאוני," אמרה גילה. "אנחנו חייבות להשתמש בתיק של אריק ככלי. זה מראה שאנחנו מבינות את החומר ברמה עמוקה." השימוש בניסיון האישי עכשיו כבר לא נראה כנקמה אישית, אלא כמקרה בוחן חינוכי, וזה שינה את כללי המשחק. היום עבר עליהן בחקר מעמיק של המערכת האקדמית החדשה שלהן. סמינר נראה כעת כמו ארגון מורכב של אינטרסים ואנשים. גילה ושירה היו במצב טוב, ממוקמות באופן אסטרטגי. בצהריים, בזמן שאכלו ארוחת צהריים, שירה הביעה מחשבתה. "אני עדיין קצת בהלם מכל המהירות הזו. לפני שבוע היינו מנקות ומסדרות ספרים בהיסטריה, עכשיו אנחנו מתכננות קורס אקדמי." "זו דרכו של העולם, שירה," אמרה גילה. "כוח נוטה להתקבץ במהירות למקום שבו יש פוטנציאל. ברוקמן רואה בנו פוטנציאל אדיר. הוא מקדם אותנו כי ההצלחה שלנו היא ההצלחה שלו. זה מודל עסקי קלאסי." "אני רק מקווה שנוכל לעמוד בציפיות," אמרה שירה. "אנחנו עומדות בציפיות של עצמנו," תיקנה גילה. "וכן, של אריק ונועה. אנחנו חייבות להוכיח להם שהמניפולציות שלהם רק חיזקו אותנו. זה הניצחון הסופי." שירה לקחה אוויר. "נכון. אנחנו נהפוך את הניסיון לבסיס של הקריירה שלנו." הן חזרו לעבוד לאחר שסיימו לאכול. הן יצרו טבלת אקסל מפורטת על מרצי הסמינר ועל האופן שבו כל אחד יוכל לתרום לקרן, אם כיועץ או כמנחה בקורס. הן הירחיבו את סעיף שיתוף הפעולה הבינלאומי במטרה ליצור קשר עם אוניברסיטאות מובילות אחרות. גילה ידעה שברגע שהן יקימו קשרים אקדמיים נוספים, אף אחד לא יוכל לערער על מעמד הקרן. לקראת ערב, גילה התחברה לחשבון המשותף שלה ושירה, "חשבון השמועות" שהן הקימו בתיכון כדי לעקוב אחר הרכילות שהופצה על ידי נועה. עכשיו, המטרה הייתה שונה. הן רצו שכל בנות התיכון ידעו מה השיגו. שהן לא רק הגיעו לסמינר, אלא הפכו לכוח משפיע. "איזה מסר נשלח?" שאלה שירה, מסתכלת מעבר לכתפה של גילה. גילה הקלידה כמה מילים, מוחקת אותן מיד. היא רצתה משהו תמציתי, ממוקד וחזק. "זה חייב להיות משהו ממוקד, שלא מותיר מקום לספקות," אמרה גילה. היא חזרה והקלידה בזהירות. היא מסכמת את השיחה עם ברוקמן, ומחליטה לפרסם בחשבון השמועות של בית הספר מסר קצר המדגיש את הצעד הבא שלהן – לא רק תלמידות, אלא גם מובילות של שינוי אקדמי. המסר הופיע על המסך: **הודעה רשמית מקרן השקיפות הפיננסית: הקבלה לסמינר היא רק ההתחלה. מעתה, גילה ושירה תשתפנה פעולה בתוך המערכת האקדמית. ניסיוננו הופך לקורס רשמי בסמינר למוסר פיננסי. סטודנטיות ומרצות. אנו יוצרות את השינוי מבפנים.**