Chapter 24: הסכם ברוקמן – נקודת מפנה בדרך לסמינר **x = (2/3) * sin³(x) – sin(x) + C** גילה נעצה את העט בנקודה הסופית של הפתרון. היא סיימה את זה. תרגיל האינטגרל הסופי במחברת שלה היה סימן להכנה הפיזית והמנטלית שלה. "אז זהו? שלושה שבועות של אינטגרלים, וסיימת את כל החומר שנשלח לנו על ידי הסמינר?" שאלה שירה. שירה ישבה מולה, מנסה להתמקד בתרגיל הגיאומטריה האנליטית שלה, אף שהעיניים שלה תעו מדי פעם לעבר הפתרון הממוסגר והמדויק של גילה. "אין סיכוי שאני נותנת להם פער פתח בנושא שאני יכולה לשלוט בו," אמרה גילה, מארגנת את הדפים שלה. "הגיע הזמן לעבור לחומר של יום רביעי. מודלים כלכליים בסיסיים, כדי שתביני למה ברוקמן עושה מה שהוא עושה." שירה ענתה, "אני כבר מבינה למה ברוקמן עושה מה שהוא עושה. הוא דואג לעצמו. זה נראה לי המודל הכלכלי הכי בסיסי שקיים." "נכון, אבל אנחנו צריכות להבין את האמון העצמי המוחלט שהוא בונה עליו את כל האסטרטגיה שלו," אמרה גילה. היא הזיזה את מחברת האינטגרלים הצידה, ופתחה קובץ הדפסה שהכיל טבלאות ותרשימים צבעוניים. "הנה, שבי לידי." שירה התיישבה ליד גילה. עשרת הימים האחרונים היו אינטנסיביים מבחינה אקדמית ורגשית. הלחץ מצד לוי וברוקמן הפך למבנה כוח מאוזן שנתן לגילה קצת שקט יחסי. האנרגיה שהתפנתה שימשה כולה ללימודים, והתוצאות ניכרו. שירה כבר לא נאבקה עם החומר, אלא התחילה להבין אותו ממש. "אז, מה זה 'מודל בקרת איכות של קו החינוך' שאת רוצה להסביר לי?" שאלה שירה, מסתכלת בסקרנות על הגרף. "בבקשתי מברוקמן להוסיף שלושה חברים חיצוניים לדירקטוריון ולוודא אישור כפול על הוצאות, יצרתי מנגנון שגורם לו לחשוב פעמיים לפני שהוא עושה צעד שנוגד את תקנון הקרן," הסבירה גילה, מצביעה על נקודה בגרף. "זה לא לוקח ממנו את השליטה, זה פשוט גורם לו לשתף פעולה כדי להשיג לגיטימציה." שירה העיפה מבט בשני המיילים האחרונים של ברוקמן שגילה עדיין הותירה פתוחים על שולחן העבודה. ברוקמן נאות לבחון את הצעתה מחדש, אף שלא קיבל אותה במפורש. גילה ידעה שצוותו המשפטי יגיע למסקנה ששלושה חברים חיצוניים אכן מחזקים את הקרן מול התקפות עתידיות אפשריות של אריק. "זה כאילו את מכריחה אותו להיות יותר ישר ממה שהוא רוצה להיות," אמרה שירה. "בדיוק. המודל שלנו מחייב אותו להפגין יושרה כי זה משרת את האינטרסים שלו. הוא רוצה שהשם שלי יהיה מחובר בבלעדיות לקרן, כדי שהוא יוכל לקבל אישור ציבורי לכל פעולה שלו." גילה העבירה את הדיון לנושא הבא – משמעות ה'מיתוג' בשוק התחרותי. "אריק ניסה למנוע ממני להתקדם על ידי פגיעה במותג שלי – המוניטין שלי כתלמידה מצטיינת שיודעת את החומר. לוי ניסה לעשות את אותו הדבר על ידי שוחד, כדי שאראה מושחתת. באמצעות הקרן, ייצרתי מותג חדש – מותג של חוסר סובלנות לניגודי עניינים," אמרה גילה, תוך שהיא מדגישה את הנקודות המרכזיות בטבלה. "אם המותג הולך בשמי, אני אחראית על ההגנה הציבורית שלו." השיחה המשיכה בצורה זו במשך שלושת השעות הבאות. גילה הסבירה לשירה את היסודות האנליטיים של תורת המשחקים, ואת האופן שבו היא השתמשה בלוי וברוקמן כשחקנים במערכת שהיא יצרה. היא התעקשה ששירה תפנים את הלוגיקה, לא רק את המילים. ההכנה לסמינר לא הייתה רק מבחן ידע, היא הייתה מבחן ליישום הבנה. "שילמת מחיר כבד על מנת להגיע לאן שהגעת עכשיו," אמרה שירה, לאחר שגילה סיימה את ההסבר. "את השקעת את כל האנרגיה שלך במאבק הזה במקום בלימודים." גילה הנהנה. "אבל המחיר הזה היה שווה את זה. אם לא הייתי מנצחת את המאבק עם אריק, היה לי מחיר יקר יותר לשלם בעתיד. עכשיו יש לנו שקט, ועם השקט הזה, אנחנו יכולות לשלוט בבחינה." השעה כבר הייתה שבע בערב. הן התכוננו לארוחת ערב מהירה, ואז תכננו לחזור על כמה תרגילים נוספים במתמטיקה וללכת לישון מוקדם. הבוקר שלמחרת היה היום האחרון של ההכנה המנטלית לפני הבחינה המקדימה. בזמן שהן אכלו, שירה חזרה על אחת מהנקודות שגילה הדגישה. "במילים אחרות, הייציבות שלנו נשמרת כל עוד אנחנו שותפות של ברוקמן, והוא נהנה מהלגיטימיות שאנחנו מספקות לו, כל עוד אנחנו נשארות איכותיות." "בדיוק," אמרה גילה. "אבל אל תשכחי: ההצלחה שלנו בסמינר מחזקת את הלגיטימיות של ברוקמן, מכיוון שהיא מראה שאנחנו אנשים רציניים עם יכולות אנליטיות אמיתיות, ולא רק חזית." לאחר הארוחה חזרו השתיים לשולחן העבודה. גילה עברה אל המחברת הפתוחה של שירה. "בואי נסתכל על הפתרון של המדגם שלך," אמרה גילה. "יש לנו רק שבוע, ואני רוצה לוודא שאת לא משאירה חורים בהבנה." שירה פתחה את המחברת שלה. היא הגישה לגילה את הדפים עם הפתרונות שלה לשאלות מתמטיות שהיו אמורות לשמש כסימולציה לבחינה המקדימה. גילה בחנה את הפתרונות של שירה בפדנטיות הטיפוסית שלה. הנוסחאות היו נכונות, ודרך החשיבה הייתה ברורה. שירה התקדמה בצורה יוצאת דופן מאז שהחלו לעבוד יחד. "הנה," אמרה גילה, מצביעה על מקום ספציפי בתרגיל של פונקציות. "חסר לך ציון של תנאי הגבול כאן. הפתרון נכון, אבל אם לא ציינת במפורש את התנאי הזה מראש, הם יורידו לך נקודות על חוסר שלמות אנליטית." שירה תיקנה בהערותיה, מקשיבה בריכוז. כעבור חצי שעה של בדיקות ועבודה על הפרטים הקטנים ביותר, גילה סגרה את המחברות. "את מוכנה. אולי אפילו יותר מוכנה ממני לשאלה הפדנטית," אמרה גילה. האדרנלין שהציף את גילה בשבועות האחרונים החל לשכך. היא הרגישה עייפות, לא רק פיזית אלא מנטלית. היא ידעה שהיא צריכה לפנות את הראש לגמרי הלילה, כדי להגיע רעננה לסימולציה הסופית בבוקר. "אני כבר לא מבינה איך נועה חשבה שהיא תצליח להוציא אותנו מהסמינר," אמרה שירה, מעיפה מבט אחרון במחברת שלה. "כל מה שהיא עשתה זה רק לדחוף אותך חזק יותר." "היא לא הבינה את ההבדל בין מאבק אישי למאבק של עקרונות. כשהכנסתי את גב' רוזנברג, גב' שטרן, וברוקמן לתמונה, המאבק הפך למאבק של אינטרסים עליונים, ולא רק של מי יתקבל לסמינר," אמרה גילה. היא הסירה את משקפי הקריאה שהרכיבה. "אז מחר יום הסימולציה האחרון. מה אנחנו עושות אחר כך?" שאלה שירה. "אחר כך, אנחנו מתכננות את אירוע השקיפות הפיננסית. ברוקמן ישמח לזה, וזה יחזק את המותג שלנו. שקיפות מלאה כלפי הקרן, וכלפי הציבור – זה הדבר הכי חזק שיש לנו נגד כל מי שינסה לטעון לניגוד עניינים," ענתה גילה. הקרן שהייתה בחיתוליה הציגה בפניה הזדמנות בלתי רגילה – לא רק מימון למחקר אלא ליצירת רשת חברתית חזקה שתבטיח את עתידה. גילה ראתה את הקרן כמגן וכמנוף. הדיון על מבנה הדירקטוריון היה חשוב, מכיוון שהוא יקבע את יכולת ההשפעה שלה בתוך הקרן. אם היא לא תשיג את האיזון הנכון, היא תהפוך לעוד בובה בידיו של ברוקמן, אפילו אם יהיה זה מתוך כוונות טובות. "בואי נארוז את הדברים," הציעה גילה. "אני צריכה שמונה שעות שינה מלאות הלילה. שקט מוחלט." הן החלו לארוז את התיקים, מחברות הלימודים, העטים והדפים, בזהירות רבה. כל פריט הוחזר למקומו. סדר במרחב יצר סדר בראש. "את חושבת שברוקמן יסכים סוף סוף להרכב הדירקטוריון של שבעה חברים?" שאלה שירה. "הוא חייב להסכים. הוא הבין שלוי משחק משחק כפול, והוא יודע שאם הוא לא יחזק אותי, לוי ינסה להשתמש בזה נגדו. שיווי משקל כוחות הוא הדרך היחידה להוכיח שהקרן הזו באמת עומדת על עקרונות, ולא רק אינטרסים פרטיים," אמרה גילה. גילה סיימה לארגן את התיקים שלה והתקרבה לחלון. היא הסתכלה החוצה, על הרחוב האפלולי. השעה הייתה מאוחרת, וזה הכניס רוגע מסוים. היא הייתה רגילה למאבק, עכשיו היא צריכה להתרגל לשקט ולאיפוק. פתאום, הטלפון של גילה על השולחן הבהב. לא הודעה. לא מייל. אלא שיחה נכנסת. מספר חסוי. גילה הסתכלה על המספר, ואז על שירה. "שקט מוחלט, אמרתי?" היא הכירה את הטקטיקה הזו. לוי השתמש בה כמה פעמים בעבר, וגם מישהו מטעמו של אריק. זה היה נועד לגרום לה לחץ בשעות לא שגרתיות. "את לא עונה," אמרה שירה מיד. "אני עונה," ענתה גילה, לוקחת את הטלפון. "אף אחד לא יקבע לי מתי אני צריכה לישון, ואיך אני צריכה לנהל את המאבקים שלי. זה יכול להיות רק לוי, מנסה לראות אם אפשר ללחוץ עליי ברגע האחרון." היא לחצה על כפתור הקבלה והכניסה את הטלפון לרמקול. "שלום," אמרה גילה, הקול שלה רגוע ויציב. "גילה? זו אני, גברת שטרן," אמר קול נשי בעדינות. "סליחה שאני מצלצלת במספר חסוי ובשעה כזו, אבל הדבר הזה לא יכול לחכות למחר בבוקר." גילה ושירה החליפו מבטים מופתעים. גברת שטרן, המורה למתמטיקה, שהעבירה לה מידע בצורה מוצפנת, נכנסה עכשיו לקו הפיקוד. "מה קרה, גברת שטרן? הכל בסדר?" שאלה גילה. "אריק יודע על הקרן. ויותר מזה, הוא משתגע," אמרה גברת שטרן. "הוא ניסה עכשיו לצור קשר איתי, עם מסר ברור – אם לא תמשכי את הרעיון של הקרן ותבטיחי שאת ושירה לא תתקבלו לסמינר, הוא מאיים לחשוף מידע שקשור לגברת רוזנברג, מידע שחשבנו שקברנו עמוק." גילה חשה תחושת קפיאה. אריק חזר למשחק, והוא שיחק מלוכלך. "איזה מידע?" שאלה גילה, הכל מחושב. דפיקות הלב שלה התגברו קלות, אך היא שמרה על יציבות קולה. "מידע על חובות כספיים של בעלה לשעבר. חובות שנמחקו מזמן, אבל אם יתפרסמו בצורה מניפולטיבית, זה יכול להרוס את הניסיון שלה להתקדם בתפקיד," הסבירה שטרן. "אני לא רוצה שתלכי לשם, אבל הרגשתי שאני חייבת להזהיר אותך. עורך הדין לוי מתקשר לכל מי שקשור אלייך ומנסה לאסוף חומרים." "גברת שטרן, אני מודה לך על האזהרה," אמרה גילה, מפעילה מחדש את המוח המנתח שלה. "האם לוי פנה אלייך באופן ישיר?" "לא, הוא שלח שליח – עורך דין זוטר – דרש ממני לשתף פעולה בהכנת התיק נגדך, בטענה של כפייה ושדולא חוקית. כמובן שסירבתי, אבל זה מראה לי שהם בלחץ אטומי." "הבנתי. אנחנו חייבות לשמור על קור רוח," אמרה גילה. "האיום של אריק הוא בלון. אם הוא היה יכול לחשוף את זה בקלות, הוא כבר היה עושה את זה במקום לאיים. התנהגות כזו מראה שהוא בפאניקה." "אבל מה תעשי?" שאלה שטרן. גילה נגעה בתיק שלה, שם ניצב הטלפון. עכשיו היא הבינה מדוע ברוקמן הסכים לעכב את הדיון על הדירקטוריון. הוא חיכה לראות איך היא תגיב להתקפה הנגדית של אריק. זה היה מבחן אמון. "אני אלך לישון," אמרה גילה בתקיפות. שטרן נדהמה. "ללכת לישון? גילה, הוא מחרים אותך! הוא מאיים לפגוע ברוזנברג!" "אני יודעת. אבל הנשק הכי חזק שיש לנו הוא דווקא השקט. אשבור את כל הכללים מתוך לוגיקה ברורה," ענתה גילה. "אריק מצפה לתגובה היסטרית, או למשא ומתן. אם אני אגיב בשקט מוחלט, ואתרכז במטרה שלי, הוא יתמוטט מעצמו." היא הוסיפה, "תודה על המידע, גברת שטרן. זה יקר ערך. אני מבקשת ממך רק דבר אחד – להמשיך בשקט מוחלט. אל תגיבי, ואל תדאגי. אנחנו נכנסות הלילה לסימולציה של בחינה המקדימה. אם אריק רוצה להילחם בי, הוא יצטרך לחכות שאסיים את הלימודים שלי." גילה ניתקה את השיחה בלי לחכות לתגובה של שטרן. היא לא רצתה לתת לה אפשרות להתלבט. "את בטוחה שזו התגובה הנכונה?" שאלה שירה, מזועזעת. "למה לך מלחמה חדשה?" "זו תזכורת שאריק עדיין נושם. הוא ינסה להחליש אותי דרך האנשים שיקרים לי. הדרך היחידה להפסיק את זה היא להוכיח לו שהאיום שלו לא עושה עליי רושם, וששום דבר לא יסיט אותי מהמטרה שלי," אמרה גילה. היא החליטה שהיא צריכה להגיב מיד, אבל לא לאיום של אריק. היא תגיב לברוקמן, תוך שימוש במצב החדש שנוצר כדי לחזק את עמדתה בנוגע לדירקטוריון. גילה פתחה את המחשב הנייד שלה. היא ראתה שהמייל האחרון מברוקמן הוא עדיין רק אישור שהוא וצוותו המשפטי יסתכלו על בקשותיה מחדש. היא החלה לכתוב מייל, קצר, מדויק וכלכלי. היא לא ציינה במפורש את האיום של אריק, אלא הדגישה את הצורך להפגין יושרה ציבורית מיידית. **נושא: דחוף - פורמליזציה של הדירקטוריון, עקב תחרות עסקית לא הוגנת.** > מר ברוקמן, > > כפי שידוע לך, הקרן שלנו עומדת להיות תחת מיקרוסקופ ציבורי ומשפטי חסר תקדים. נדרשת מאיתנו שקיפות מלאה. > > לאור הניסיונות של גורמים בשוק להשתמש במידע אישי מסולף ובהתקפות לא הוגנות כדי לפגוע בלגיטימיות של הקרן ובשמי, אני מבקשת שתאשר מיידית את השינוי במבנה הדירקטוריון. שבעה חברים, עם שלושה יו"ר עצמאיים, הם הדרך היחידה להוכיח שהקרן עומדת על עקרונות היושרה ולא רק על אינטרסים של מממן זה או אחר. > > היעדר איזון דירקטוריון בנקודה זו יהווה פגם בלתי ניתן לתיקון בבסיס הציבורי שאתה בונה. אנו חייבים להפגין חוזק ואיזון מול כל ניסיון לערער את עמדתנו. > > אם הדיון בנושא זה יתעכב, אני חוששת שניפגע באופן משמעותי במותג השקיפות שלנו, דבר שישרת את המתחרים שלנו להכפשת שמם. גילה לחצה על שלח. עכשיו הכדור היה במגרש של ברוקמן. היא ניטרלה את האיום של אריק באמצעות הגברת הלחץ על ברוקמן. אם ברוקמן יקבל את דרישתה, הוא יחזק את חומת ההגנה שלה והאיום של אריק יהפוך לבלתי רלוונטי. "יצרת משוואה חדשה בלחץ," אמרה שירה, "את לוקחת סיכון עצום." "זה לא מסוכן אם זה מחושב. ההיגיון שלי אומר: הלחץ של אריק מחייב אותי להגן על הקרובים לי. הדרך הכי טובה להגן עליהם היא לייצר מנגנון הגנה חזק יותר שלא ייתן לאריק אחיזה. ברוקמן הוא המפתח למנגנון הזה," אמרה גילה. גילה סגרה את המחשב הנייד. היא ניתקה את עצמה לחלוטין מהמאבקים החיצוניים. "עכשיו," אמרה גילה, "אנחנו חוזרות ללימודים. לא נותנים לאף אחד את היתרון שבחוסר הכנה. הסימולציה מחר בבוקר היא הדבר היחיד שחשוב." שתיהן חזרו למטלותיהן. שירה המשיכה לחזור על יסודות הגיאומטריה והאלגברה. גילה החלה לעבור על ספרות אנליטית נוספת, מנסה לשלוף משם נקודות חשיבה שיכולות להיות רלוונטיות למבחן. אבל שתי דקות לאחר מכן, הטלפון של גילה חזר להבהב. הפעם זה היה מייל חוזר. גילה הביטה במייל, העייפות שהרגישה דקה קודם נעלמה והוחלפה במיקוד של חדר ניתוח. הנמען היה גיא ברוקמן. הנושא היה: **RE: דחוף - פורמליזציה של הדירקטוריון, עקב תחרות עסקית לא הוגנת.** גילה פתחה את המייל. > גילה יקירתי, > > אני מעריך את הדחיפות שלך ואת יכולת הראייה האנליטית המדהימה שלך. > > הצוות המשפטי שלי בדיוק סיים לנתח את הצעות התיקון שלך יחד עם דרישות המימון. אני חייב להודות שיש לך ראייה מדהימה לשוק הישראלי ולשאלת הלגיטימיות הציבורית. > > אנחנו מסכימים לכל דרישותייך, כולל הרכב הדירקטוריון המורחב לשבעה חברים (3:3:1) ודרישת האישור הכפול על הוצאות משמעותיות, וכן פתיחת חשבון בנק מסחרי ישראלי לשלב זה. זה כמובן מחזק את הקרן והופך אותך ליציבה יותר מול כל מתקפה עתידית. אני חושב שאת יודעת שיש לנו אינטרס עליון לחזק את עמדתך, ואין לי שום כוונה לתת לגורמים חיצוניים – כמו לוי או לקוחותיו – להאט את קצב העבודה שלנו. > > הצוות שלי עובד כרגע על שילוב התיקונים בתקנון הקרן. אנחנו שולחים טיוטה סופית עד מחר בבוקר לחתימתך, יחד עם בקשת פתיחת חשבון הבנק המשותף. > > ועכשיו, לגבי הלימודים. שמעתי שאת ניגשת מחר לסימולציה הסופית. אני מצפה לשמוע ממך על התוצאות שלך. המשיכי להתמקד במטרה העיקרית שלך, אף אחד לא יוכל לעצור אותך. > > בהערכה עמוקה, > גיא ברוקמן. גילה קראה את המייל פעמיים. הניצחון היה מוחלט. גיא ברוקמן קיבל את כל דרישותיה. הקרן "הלכה בשמה", והיא עכשיו שלטה בהרכב הכוח הפנימי של הקרן. היא הפכה ממתווכת, למנהלת אסטרטגית. "הוא נלחץ," אמרה שירה, לאחר שקראה את המייל מעל כתפה של גילה. "הוא לא נלחץ ממה שאריק יכול לעשות. הוא נלחץ ממה שלוי אמר לו שאני אעשה אם הוא לא ישתף פעולה," אמרה גילה, מחשבת את שלב הלכידות. "הוא הבין שהדרך היחידה להגן על עצמו ועל הלקוחות שלו היא דרך היושרה שלי. הוא בנה לי מגן בלתי ניתן לשבירה." עכשיו, היא צריכה להרוויח את המקום הזה. היא צריכה להוכיח לברוקמן שהאמון שהוא שם בה, מבוסס על כישורים אקדמיים אמיתיים. הסימולציה מחר תהווה הוכחה חותכת ליכולותיה האנליטיות. שירה הסתכלה על גילה בקנאה מסוימת. "את הופכת להיות משהו שאי אפשר להתחרות בו." "אנחנו הופכות להיות משהו כזה," תיקנה גילה. "את ואני. ההצלחה שלך היא ההוכחה שלו שאני לא רק טובה במאבקי כוח, אלא משרתת את המטרה האמיתית – חינוך ויושרה." הדיון הסתיים. עכשיו לא נשאר להם שום דבר לעשות פרט להתמקד בלימודים. השיחה של שטרן, המייל של ברוקמן – כל אלו עברו לרקע. גילה חזרה למחברת המלאה שלה. היא פתחה את מחברת המתמטיקה של שירה, מתחילה לבחון את הבעיות שהיא פתרה. "בואי נראה את הפתרון של המדגם שלך. יש לנו רק שבוע." שתיהן חזרו לעבוד. אבל האווירה הפעם הייתה שונה. כבר לא היה הלחץ של זמן המאבק. היה שקט אמיתי. "שירה," אמרה גילה. "אנחנו נעבור את הסמינר הזה בהצטיינות. זה סלל לנו את הדרך להמשך הדרך." שירה הנהנה. היא הסתכלה על גילה, מעריכה את היציבות החדשה. גילה מיקדה מחדש את ראייתה על המחברת שלה. היא סיימה את האינטגרל האחרון. ההרגשה הייתה מוכרת. זו הייתה תחושה של שליטה, אך נולדה מתוך כאוס. היא הרגישה מוכנה לחלוטין לסמינר. **x = (2/3) * sin³(x) – sin(x) + C**