## Chapter 23: שלום יציב – מינוף הקשרים להגנה גילה עדיין יושבת ליד שולחן הלימוד, עוסקת בתרגיל האינטגרל האחרון שלה. היא ניסתה לאמץ את התובנה שקיבלה רק לפני שעה קלה, לפיה ההצלחה הלימודית שלה תשמש ככלי ניגוח יעיל נגד אריק. כל אינטגרל שפתרה היה הגנה נוספת. היא לחצה את קצה העט אל המשטח של המחברת, מסיימת את הפתרון של המשוואה המורכבת. היא הניחה את עטה על השולחן. היה זה הרגע בו הרגישה שהקונפליקט החיצוני כבר לא דורש את כל הריכוז שלה. הכתף שלה, שהייתה דרוכה כל כך הרבה זמן, השתחררה מעט. הטלפון שלה, ששילבהו כבר כמגן נוסף, הבהב באור לבן. לא הייתה זו שיחה, אלא מספר רב של התראות על דואר אלקטרוני שנכנס בו-זמנית. "ברוקמן לא נח לרגע," אמרה שירה, הרימה את ראשה מתוך ספר הלימוד שלה. גילה נגעה בטלפון, חשה את סקרנותה עולה. ברוקמן הבטיח לקדם את הקרן החינוכית במהירות, אך לא ציפתה לפרץ פעילות שכזה מיד אחרי השיחה. הוסת האנליטי שלה עמד בפני מבחן. היא פתחה את תיבת הדואר הנכנס. חמישה מיילים חדשים, כולם מ"גיא ברוקמן ושותפיו - ייעוץ אסטרטגי". הנושאים היו: 1. **"אישור העברה בנקאית: הקרן לשקיפות ויושרה בגיל הרך (שלב א')."** 2. **"דחוף - טיוטת תקנון הקרן והנחיות משפטיות לאישור מיידי."** 3. **"הרכב הדירקטוריון הראשוני - אנשי מפתח שהצעתי."** 4. **"בקשת פתיחת חשבון בנק ייעודי ותגי תאגיד."** 5. **"מכתב הסבר לתקשורת (נדרש אישור עקרוני)."** "זה לא ייעוץ אסטרטגי," אמרה גילה, מחיה קלות. "זה מבצע צבאי לוגיסטי." "הוא לחוץ להראות לאריק ולכל השוק שהוא po-wer-ful," אמרה שירה, מותחת את המילה. "את המנוף שהוא צריך." "נכון," ענתה גילה. "לכן, חובתי כ'מנהלת' של הקרן לוודא שהאינטרסים העצמיים שלו לא יפגעו במטרה המקורית." היא פתחה את המייל השני, זה שהכיל את "טיוטת תקנון הקרן". זה היה מסמך משפטי שנראה מורכב, ככל הנראה הוכן על ידי עורכי הדין של ברוקמן, ומטרתו הייתה להכניס את כללי המשחק החדשים למסגרת רשמית. גילה נגעה במסך, מתמקדת בגרפיקה המשפטית. הסעיף הראשון קבע את מטרות הקרן, וגילה הקפידה לקרוא כל מילה. "קידום חינוך פיננסי ואנליטי בקרב בני נוער, בדגש על שקיפות, יושרה, ושימוש מושכל במידע כלכלי." הסעיף הזה היה מדויק, כפי שביקשה. היא גללה למטה, ישר לסעיפים העוסקים ב"מבנה הניהולי ובקבלת החלטות". זה היה הלב האמיתי של הקרן. המקום שבו יכול ברוקמן להפעיל את כוחו. > **סעיף 4.1 - דירקטוריון:** דירקטוריון הקרן יכלול חמישה חברים. ברוקמן, כמי שמעמיד את המימון הראשוני, ישמש כיו"ר הקרן. גילה ירדני תשמש כחברת דירקטוריון ותמונה ליועצת ראשית לענייני תוכן חינוכי. שלושה חברים נוספים, נציגי גוף המימון (חברת הייעוץ של ברוקמן), ימונו לאחר מכן. גילה קפאה. היא לא הבינה את האסטרטגיה של ברוקמן עד כה. הנחה משפטית כזו אינה נראית תמימה. "כיו"ר הקרן, הוא שולט בה לחלוטין," אמרה גילה לשירה, מצביעה על הסעיף. "ויש לו רוב בטוח: הוא ועוד שלושה נציגים מטעמו. אני נשארת בודדה לחלוטין, רק יועצת תוכן. אם הוא יחליט להשתמש בכסף או בקרן למטרות שאינן הולמות, אין לי כוח לבלום אותו." "אבל הוא אמר שהוא רוצה שזה יהיה מותג על שמך," הזכירה שירה. "שם זה מיתוג," הגיבה גילה. "כוח זה יכולת השפעה. הוא שומר על הכוח לעצמו. זה הגיוני מבחינה עסקית, אבל לא מבחינת שקיפות." גילה החליטה שלא לקבל את זה. אם היא הופכת להיות "האישה עם היושרה", היא צריכה להבטיח את מנגנוני ה-check and balance. היא פתחה מייל חדש, נמען: גיא ברוקמן. **נושא: הערות לטיוטת תקנון הקרן - דחוף.** היא שקלה את מילותיה בזהירות. לא תוקפנית, אלא אנליטית ופרגמטית. היא חייבת לשמור על מערכת יחסים טובה, מכיוון שהיא זקוקה לו לשמירה על השקט מול אריק. > מר ברוקמן היקר, > > תודה רבה על המהירות הראויה להערכה בהקמת הקרן. המסמך מרשים. > > לאחר עיון בסעיף 4.1 בנוגע להרכב הדירקטוריון, אני סבורה שיש צורך בשינויים קלים כדי להבטיח את שמירת עקרון השקיפות והיושרה, שהוא הבסיס הקיומי של הקרן. הסטטוס-קוו הנוכחי של 4 נציגים הממונים על ידי גוף המימון מול נציג אחד, פוגע בעקרון הזה, ומותיר את הקרן חשופה לאישומים של ניגודי עניינים (גם אם אין ניגוד עניינים ממשי). > > כדי למנוע כל אפשרות כזו, אני מבקשת להכניס שני תיקונים לשלב הפורמליזציה: > > 1. **מבנה הדירקטוריון:** שינוי גודל הדירקטוריון לשבעה חברים. מינוי שלושה נציגים גוף המימון, שלושה חברים חיצוניים עצמאיים (שימונו על ידי דירקטוריון קיים מתוך רשימה מוסכמת של אנשי חינוך או רואי חשבון בכירים), ואני, כחברת הדירקטוריון השביעית. שינוי כזה מבטיח איזון כוחות מוחלט (3:3:1) ומחזק את הלגיטימיות הציבורית של הקרן. > > 2. **סמכויות היו"ר:** אני מציעה להגביל את יכולת היו"ר (מר ברוקמן) להטיל וטו על החלטות הנוגעות לתוכניות חינוכיות, או להעברה של כספים למטרות שאינן מעוגנות בתקציב המאושר, ללא אישור של רוב הדירקטוריון (לפחות 5 מתוך 7). גילה עצרה, משתאה לכנותה. "אני כותבת לברוקמן שאני כבר לא סומכת על כוחו האבסולוטי," היא אמרה לשירה. "את למעשה מבקשת ממנו לוותר על השליטה," אמרה שירה. "הוא יכעס." "הוא יבין שאני רואה את התמונה המלאה. הוא הרי משבח את האנליזה שלי," אמרה גילה, לוחצת על שלח. "אם הוא יסרב לתיקונים שנועדו לשמור על האינטרסים שלו לטווח הארוך, אני אזקוף את חלקו של אריק במשחק כסכנה ממשית." כמעט מיד, הטלפון של גילה נבהל שוב בצליל התראה. זה לא היה מייל. זו הייתה הודעת טקסט. מספר לא מוכר. **"שלום גילה. מאיר לוי. מקווה שהיו לך לימודים פוריים. אשמח לדעתך על 'העיכוב' שהפעלת. האם פעלת כנדרש? האם השקט הושג?"** גילה נגעה במסך. התזמון של לוי לא היה אקראי. הוא כבר קיבל דיווחים על הבהילות של ברוקמן להקים את הקרן תחת שמה של גילה והבין שהקרן הזו משמשת ככלי נגד אריק. לוי ניסה לקשור את הקצוות ולמנוע את פרסום הדו"ח בכל מחיר. היא חייכה חיוך קטן ומרוצה. עכשיו היא יכולה להשתמש בלוי שיפעיל לחץ על ברוקמן, ולהיפך. זה היה שלום שברירי בתנועה מתמדת. היא החלה לכתוב תגובה קצרה, תוך שימוש בשפה רשמית ותמציתית. **"מר לוי, צהריים טובים. פעלתי כמובטח, והעברתי את בקשת ה'עיכוב' לברוקמן. השקט נשמר באופן מלא. יחד עם זאת, אני דואגת להרחבה של הקרן החינוכית שלי בימים האחרונים - 'הקרן לשקיפות ויושרה בגיל הרך' - הנתמכת על ידי קבוצת גיא ברוקמן. אני משוכנעת שהקמת הקרן והחשיפה הציבורית הנלווית אליה מחזקת משמעותית את הלגיטימיות שלי, ובכך תורמת לשמירה על יציבות העיכוב מול כל גורם מפריע. מומלץ ללקוח שלך להמשיך בשיתוף פעולה ובשמירה על השקט המוחלט מכל כיוון. כל תנועה לא מחושבת תצריך ממני הפעלה מחדש של מנגנוני הבקרה האנליטיים, שאני מקווה שלא תהיה בהם צורך."** "את מאיימת עליו עם פילנתרופיה?" שאלה שירה, מסתכלת מעל כתפה. "אני לא מאיימת, אני מפרטת את מבנה הכוח החדש," תיקנה גילה. "כשאני כבר לא רק תלמידת תיכון עם דו"ח, אלא חלק ממבנה עסקי שלם, האיום שלי הופך להיות ממוסד ובלתי ניתן לעצירה." היא שלחה את ההודעה. זה היה צורך קיומי. היא צריכה להוציא את עצמה מהמשחק האישי למשחק בעל עניין ציבורי. לא עברו שתי דקות והודעה חדשה הגיעה. הפעם, חם יותר, בוער יותר. **"גילה. קיבלתי את המייל שלך. מיד אחרי שקיבלת את המייל שלו. את לוחצת חזק מדי. נדבר על הדירקטוריון, אבל קודם, מאיפה הגיח לוי? הוא מתקשר אליי עכשיו ודורש לדעת אם את פועלת תחת לחץ או שמא מדובר בניסיון חדש לפרסום הדוח. את אמורה לייצר שקט ולא רעש. אני צריך הסברים!"** גילה חייכה חיוך רחב. ברוקמן נלחץ מהלחץ הנגדי של לוי. זה בדיוק מה שרצתה. ששני הצדדים ירגישו שהיא במרכז, ואין להם שום דרך לעקוף אותה. היא חזרה למייל. **נושא: הבהרת עמדות – לוי, הקרן, והעיכוב.** > מר ברוקמן, > > אני מבינה את הדאגה שלך. חשוב לי להדגיש: הרעש היחיד שנוצר הוא בראשו של מר לוי, ופועלו נובע מתוך פניקה. > > פניתי אליו עם הבקשה לעיכוב באופן רשמי כפי שסוכם. בתגובה, הוא מנסה לייצר דעת קהל שהוא המכורבל בעסקה, ואני מצידי דאגתי להבהיר לו שכל צעד שלו עכשיו, פוגע כבר לא רק בי, אלא בקרן החינוכית שאתה מקים. > > מר לוי ניסה לדעת אם אני נסוגה או נתונה ללחץ. השבתי לו שאני עסוקה אך ורק בהקמת הקרן ובהצלחה של מטרה זו, וכי תמיכתך הנדיבה מחזקת אותי. > > מר ברוקמן, עצם העובדה שמר לוי מוטרד עד כדי כך, מוכיחה שאתה ואני פועלים נכון. הקרן אינה רק מטרה; היא מנגנון הגנה, שכל קבלה של תרומה וכל איש חינוך שנכנס לתמונה, מרחיק את הלקוח של לוי מכל ניסיון לתקוף אותנו. ככל שהקרן תהיה מושכלת, יציבה ומאוזנת יותר, היא תהווה חומה בצורה מול התקפה משפטית פוטנציאלית. > > בנוגע לדירקטוריון, המבנה הנוכחי של 4:1 בתוך הקרן פוגע בעקרון האיזון. שבעה חברים, שלושה חיצוניים בלתי תלויים, הם צורך קיומי ליושרה של הקרן וייצור הלגיטימציה של הקבוצה שלך. אם הקרן נופלת על חוסר יושרה בסיסית של איזון פנימי, כל ה'מותג' שאתה מכנים על שמי, נופל. עלינו להיות מעל כל חשד. גילה לחצה על שלח. היא ביססה את עמדתה. ייתכן שברוקמן יקבל את דרישתה לגבי מבנה הדירקטוריון, רק כדי להוכיח ללוי ולאריק שהוא בשליטה. שירה הסתכלה על גילה, מעריכה מחדש את יכולות הניהול שלה. "את ממש טוענת שאת מבינה ביושרה יותר ממנו. הוא הרי איש עסקים ותיק." "יושרה בשוק ההון זה רק כשאת רואה את שני הצדדים," אמרה גילה. "ברוקמן משלים עסקאות. אני אמורה למנוע הפסדים לא מוסריים. זה תפקידנו בקרן – לוודא שאנחנו משרתים את הקהילה ולא only את עצמנו." הרעש הבלתי פוסק של ההתראות נמשך. לוי לא נרגע. מייל נוסף מברוקמן הגיע. **"גילה. אני מרוצה מהתגובה שלך ללוי. אל תדאגי. אנחנו נבין את הרציונל שלך לגבי הדירקטוריון. יש לי פגישת זום עם צוות המשפטי מחר בבוקר. נדון בזה לעומק."** גילה גללה חזרה למייל המקורי של ברוקמן, שם הוא פרט את הרכב הדירקטוריון המקורי. היא חשבה על ההצעה של ברוקמן. הוא הציע שלושה אנשי מקצוע וחשב לקבל את אישורה. גילה: "אנו חייבים להיות מעל לכל ספק - שלושה חברים חיצוניים עצמאיים." היא פתחה את המייל הרביעי, זה שעסק ב"בקשת פתיחת חשבון בנק ייעודי ותגי תאגיד". הוא רצה לפתוח חשבון בבנק שוויצרי פרטי עם גישה מוגבלת, והיא ידעה שזה לא נכון. > **נושא: תיקון דחוף - חשבון בנק** > > מר ברוקמן, > > תודה על הטיפול בפתיחת החשבון. אני מבקשת להפנות את פתיחת החשבון לשלב זה, לבנק מסחרי ישראלי בעל שקיפות מלאה (כגון בנק הפועלים/לאומי), וליצור פרוטוקול שקיפות מקסימלי עם דרישת אישור כפול (שלך ושל רואה חשבון חיצוני) על כל הוצאה מעל סכום מוגדר (נניח 15,000 ש"ח). > > חשבון בנק שוויצרי פרטי אינו מתאים בשלב זה לארגון ששם לו למטרה לקדם שקיפות ויושרה ציבורית. גילה, למעשה, ניהלה את כל הפרויקט מרחוק, תוך ניצול הלחץ של אריק כדי לבסס את מעמדה שלה. בכל צעד, היא הקטינה את יכולת התמרון והשליטה של ברוקמן, תוך חיזוק היושרה הציבורית של הקרן. זה היה מסוכן, אך הכרחי. "אני שולחת לו את זה," אמרה גילה לשירה. "את הולכת להשאיר כסף בשליטה של ברוקמן בבנק ישראלי," אמרה שירה, בצחוק קל. "זה נכון. אבל עם דרישת אישור כפול, אני הופכת להיות מנגנון בקרת האיכות שלו," אמרה גילה. "אם הוא ינסה לעשות משהו לא חוקי, רואה החשבון החיצוני יצטרך לחתום על זה, וכל האיזון שבנינו ייפול." היא שלחה את המייל. היא חזרה למייל של לוי. הוא עדיין לא הגיב. היא ידעה שהוא צריך להבין את המשמעות של הקרן הזו. רגע אחד של שקט עבר. שירה חזרה ללימודים, מנסה להתעלם מזרימת המיילים. הטלפון של גילה נבהל שוב, הפעם עם הודעת טקסט נוספת מאיר לוי. **"גילה. אני מבין את העיקרון. הנהגת בהיגיון. אני מקבל דיווחים על הבהילות של ברוקמן. עצם הקמת הקרן מחלישה את הלקוח שלי, וזו תועלת מידית עבור ה'עיכוב'. שלום שברירי מושג. אך האם יש לך הסבר לשינוי של הרכב הדירקטוריון ומבנה המימון? הלקוח שלי דורש לדעת אם מדובר באג'נדה מוסתרת שיש בה כדי לפגוע בו באופן ישיר. בבקשה, תגלי שקיפות."** לוי שלח את המילה "שקיפות" במרכאות. הוא למעשה ניסה להשתמש בפרשנות שלה ליושרה כדי לפגוע בה. גילה החליטה לתת ללוי את התשובה שהוא לא ציפה לה. היא תשתמש במונחים של ברוקמן. **"מר לוי, אני שמחה שאתה מבין את הרציונל שמאחורי הקרן. אין שום אג'נדה מוסתרת. כל צעד שלי נועד לחזק את ה'מותג' שמר ברוקמן בונה על שמי. כחלק מזה, אני דורשת איזון מלא בדירקטוריון (שבעה חברים, שלושה חיצוניים עצמאיים) ושקיפות מלאה בניהול כספי (בנק מסחרי ישראלי ואישור כפול). עקרונות אלה מחזקים את הקרן ומונעים מכל גורם שינסה לטעון לניגוד עניינים – כולל זה של הלקוח שלך – להשיג נגדי יתרון."** היא דאגה לכלול אזכור מפורט של הדרישות שלה. בצורה כזו, לוי יוכל להעביר את הלחץ אל ברוקמן, ולגרום לו להבין שאין לגילה שום כוונת ויתור. השילוב של הלחץ החיצוני (לוי) והצורך ביושרה פנימית (ברוקמן) עבדו עבורה בצורה מושלמת. היא לא קיבלה מייל נוסף מברוקמן באותה שעה. כנראה שברוקמן הבין שהוא צריך לשקול את צעדיו בזהירות, והחליט שהיא רצינית. לוי גם לא הגיב. השקט שהיה כל כך נחוץ לה, אכן הושג, רק שזה היה שקט מחייב. גילה סיימה את כל התקשורת האלקטרונית. היא סגרה את תיבת המייל. היא התיישבה שוב ליד שולחן הלימוד. היה לה זמן להתמקד בלימודים. לא היה יותר תירוץ של שיחות עם ברוקמן או לוי. היא פתחה את המחברת שלה, שם עדיין הונח העט על הקצה של האינטגרל האחרון. "טוב, זהו," אמרה גילה, מביטה בשירה. "מנגנון ההגנה הוקם, והוא עובד. אני הופכת להיות חלק בלתי נפרד מ'המותג' הזה, כפי שברוקמן מכנה אותי, ואני משתמשת בו כחומה." "אז מה, עכשיו כל המלחמות של אריק יהיו מול מנגנון שלם של קרן ציבורית?" שאלה שירה. "בדיוק. וכל עוד אני עומדת על עקרונות היושרה, זו חזית שהם יתקשו לתקוף. אם הם ינסו, הם יפגעו מחדש במוניטין שלהם. ה'עיכוב' כרגע יציב יותר מתמיד." גילה לקחה את העט שוב לידה, והניחה אותה על הפתרון המתמטי. מבט חטוף על המספרים הבהיר לה שהיא פתרה את האינטגרל בצורה נכונה. זה היה קשה, אבל היא הצליחה. "עכשיו," אמרה גילה, "אנחנו חוזרות ללימודים. לא נותנים לאף אחד את היתרון שבחוסר הכנה. המבחן לסמינר הוא המבחן האמיתי." היא פתחה את מחברת המתמטיקה של שירה, מתחילה לבחון את הבעיות שהיא פתרה. "בואי נראה את הפתרון של המדגם שלך. יש לנו רק שבוע." הן חזרו לעבוד, אך האווירה הייתה שונה. כבר לא היה הלחץ שהכתיב את הקצב. היה שקט. "שירה," אמרה גילה, "אנחנו נעבור את הסמינר הזה בהצטיינות. זה סללה לנו את הדרך להמשך הדרך." שירה הנהנה. היא הסתכלה על גילה, מעריכה את היציבות החדשה. גילה מיקדה מחדש את ראייתה על המחברת שלה. היא סיימה את האינטגרל האחרון. ההרגשה הייתה מוכרת. זו הייתה תחושה של שליטה, אך נולדה מתוך כאוס. היא הרגישה מוכנה לחלוטין לסמינר. הייתה זו הנוסחה האחרונה. גילה נעצה את העט בנקודה הסופית של הפתרון. **x = (2/3) * sin³(x) – sin(x) + C**