Chapter 22: התפנית המפתיעה - תועלת הדדית גילה ממשיכה לעיין במחברת המתמטיקה עם אופטימיות זהירה, לאחר ששלחה את המייל לברוקמן וניתקה מלוי. הניצחון על לוי העניק לה שקט זמני וריכוז מחודש בלימודים. השקט הזה היה נחוץ ביותר. היא הרימה את העט, מוכנה לחזור אל האינטגרלים. לפתע, שירה נשענה קדימה מעבר לשולחן הלימוד. "אני עדיין לא מאמינה שהצלחת לשלוט בו ככה. לוי, אני מתכוונת. הוא עורך דין בכיר של אריק, ואת תלמידת תיכון. אין לזה היגיון." "ההיגיון הוא שהייתי זו שגרמה ללוי כאב ראש עצום," ענתה גילה. היא שמה לב שהיד שלה לא רעדה כשהיא כתבה שוב. "הוא הבין שאם הוא יעשה עסקה נוחה, הכול ייפסק. לוי הוא איש מקצוע. הוא זקוק לשקט לטובת הלקוח שלו." "אבל את בעצם מחזיקה במסמך כנשק," אמרה שירה. "זה לא קצת מסוכן? אריק ינסה למצוא דרך להחזיר לך." גילה הניחה את העט. "לוי לא אהב את זה, אבל זו הייתה הבחירה היחידה שהשארתי לו. וכן, זה מסוכן. אם הדו"ח היה נמשך, אריק היה חופשי. עכשיו, הדו"ח נשאר שם כפיקוח מתמיד. אם הוא ינסה להעמיד פנים שה'עיכוב' לא קיים, אני פותחת את ברז המידע מחדש. זו הדרך היחידה להבטיח שהוא יניח לנו לנפשנו לחלוטין." שירה קיבלה את ההסבר. "אני מניחה שזה מה שאת קוראת לו 'שלום שברירי'." היא התיישרה, לוקחת את העט שלה. "טוב, עכשיו כשאנחנו בטוחות – בואי נחזור ללמוד. הסמינר חשוב יותר מכל המלחמות האלה." הן עבדו שוב, שקועות שעה נוספת במושגים מתמטיים מורכבים. הראש של גילה היה חד מאי פעם. היא הרגישה שאירועי היום שיחררו לחלוטין את כל העומס השלילי שהיא נשאה איתה בחודשים האחרונים. היא הצליחה לפרוק את המעגל החברתי שהכביד עליה, וגם את ה'כספת' האנליטית שהייתה נעולה בראשה. מול המשוואות, היא הרגישה שליטה מוחלטת. 30 דקות עוברות, והטלפון של גילה, אשר הונח דומם על השידה בצד, השמיע צליל חד וחזק. שירה קפצה במקומה. גילה לחצה על הכפתור של הפסקת הצלצול והסתכלה על המסך. שיחה נכנסת. "גיא ברוקמן – משרד עורכי דין." "הוא מתקשר," אמרה גילה, קולה יציב. "בטח קיבל את המייל שלי על ה'עיכוב' ועל הקרן החינוכית." היא ענתה מיד. "צהריים טובים, מר ברוקמן." "גילה, צהריים טובים לך!" קולו הנלהב של ברוקמן נשמע מהצד השני. הקול היה מלא אנרגיה, וגילה יכלה כמעט לראות את החיוך הרחב שלו דרך הקו הטלפון. "קיבלתי את המייל שלך. האמת? הייתי צריך להתקשר כדי להביע את הערכתי העמוקה. אני לא יכול להאמין. את בחורה צעירה, אבל היכולות האנליטיות והניהוליות שגילית הן ברמה הגבוהה ביותר." גילה הייתה אדישה. "תודה לך, מר ברוקמן. עשיתי את מה שנכון ברמת הדיסקרטיות, כפי שדרשת." "עזבי שטויות," אמר ברוקמן בצחוק. "את ניהלת את כל המשא ומתן הזה מול עורך דין של לקוח מבוסס, ויצאת עם כל הפינות סגורות לחלוטין. הוא לא יכול לעשות כלום עכשיו. ה'עיכוב מוחלט וממושך'. זה מבריק. נותן להם בדיוק את הלחץ שהם צריכים, אבל שומר לך על כל הקלפים." גילה הניעה בראשה לשירה, מחווה לה להקשיב. "אני שמחה שאתה מרוצה מיכולת הניהול של הסיכון." "מרוצה?" חזר ברוקמן. "אני מופתע עד כמה המקצועיות שלך. דיברתי עם עורך הדין שלך, לוי. הוא היה מתוסכל, אבל הודה בפה מלא שאת חכמה ברמה יוצאת דופן. הוא כינה את המהלך שלך 'טקטיקת מראה' – הוא ניסה להחזיר את המסמך אליו, ואת הפכת את ה'משיכה' ל'עיכוב' שנמצא בשליטתך הבלעדית. כמעט כמו איש מקצוע." גילה הרגישה גאווה קטנה. היא לא נתנה לה להיראות בקולה. "אני שמחה שכולנו מרוצים מהתוצאה. ובהקשר הזה, אני רוצה לדבר על הקרן החינוכית שאותה הזכרתי." "בוודאי!" אמר ברוקמן. "זה החלק שאהבתי יותר מכול. לקחת את הכסף ולהפוך אותו למנוף חינוכי – מבריק. זה מראה על יושרה אמיתית. תראי, גילה, אנחנו נקים את הקרן הזו. אם תרצי, הקרן תהפוך למסגרת שממומנת על ידי הקבוצה שלי, והיא תהיה על שמך. זו תהיה הרתעה מתמדת בפני אריק. כל עוד הקרן פעילה והכסף זורם, הוא יודחם כי הוא לא יכול להתעסק עם פילנתרופיה חינוכית." גילה לקחה נשימה עמוקה. היא לא חשבה שברוקמן ייקח את הרעיון עד כדי כך. "בהחלט. אני רוצה להשתמש בכסף כדי לפתח מודל לחינוך פיננסי לאור מה שלמדתי על שקיפות ועל האופן שבו פועלים שוקי ההון. אני אעביר לך את כל הפרטים. הקרן תתמקד ב'שקיפות וישרה בגיל הרך'." "זה מצוין," אמר ברוקמן. "אני אוודא שהצ'ק יועבר באופן מיידי. עכשיו, גילה, יש לי הצעה נוספת עבורך, והיא זו הסיבה העיקרית שבגללה התקשרתי." קולו של ברוקמן השתנה שוב. הוא הפך לרציני יותר, עסקי יותר. "את הראית מקצועיות יוצאת דופן. אני, כמו אנשי עסקים בכירים רבים בשוק, מחפש אנליסטים שיודעים לקרוא את השטח. לא רק את המספרים. את הבנת את הטקטיקה, את הלחץ הרגולטורי, ואת השתמשת בה ככלי. זו מיומנות שאין לה תחליף." גילה ציפתה שמשהו כזה יגיע, אבל לא כל כך מהר. היא התכוננה לקריירת ראיית החשבון המייגעת והממוצעת, לא לייעוץ אסטרטגי. "מר ברוקמן," אמרה גילה, "אני עדיין תלמידת תיכון. אין לי תואר." "אין צורך בתואר, גילה, כשנותנים לך את הכסף," פסק ברוקמן. "הנתונים שהבאת לי הם ברמת דוקטורט. אני מציע לך לשמור איתי על קשר. אני אוכל להכניס אותך למעגל סגור של בכירים בשוק ההון. לא כמענה טלפוני, אלא כמעין 'יועצת צעירה' ברמה אסטרטגית. זו הזדמנות בלתי רגילה ליצור קשרים חזקים עם חברות גדולות ברגע שתסיימי את הסמינר. אעזור לך לבנות מסלול קריירה שישנה את המסלול שלך לחלוטין." שירה הביטה בגילה, עם עיניים גדולות. זו הייתה הזדמנות של פעם בחיים. "מה זה ידרוש ממני?" שאלה גילה. היא הייתה מאוד פרקטית. "כרגע? כלום," אמר ברוקמן. "רק לשמור איתי על קשר, ולהמשיך בקו האנליטי שלך. ברגע שתסיימי את הלימודים, אם תהיי מעוניינת, אוכל לסדר לך פגישות עם מנכ"לים של קרנות גידור, ואנליסטים בכירים. הם יעריכו את היישום הפרקטי של המתמטיקה שלך. זה ה"סמינר" האמיתי." "זו הצעה חסרת תקדים," אמרה גילה. היא הבינה את גודל ההזדמנות שתסייע לה. כל חייה היא נלחמה כדי להתקבל לסמינר – והנה לפתע, מסלול מקצועי נפתח לפניה, חזק משמעותית מכל תואר שהיא יכולה לקבל. "אני שמח לשמוע שאת מעריכה את זה," אמר ברוקמן. "האם זה אומר שיש לי אור ירוק לקידום הקרן וליצירת הקשרים?" גילה חשבה לרגע. היא לא תסמוך על אף אחד בעיניים עצומות. אבל היא צריכה את הפיקוח של ברוקמן כדי לשמור על השקט לאורך זמן. "אור ירוק מלא לשתי המטרות," אמרה גילה. "אני רוצה להיות מעורבת באופן מלא בהקמת הקרן כדי לוודא שכל המנגנונים הפיננסיים שלה מושתתים על שקיפות מלאה." "מובן לגמרי. נהדר. את ההוכחה לכך שתלמידות תיכון הן המנהלות הכי טובות של שוק ההון," אמר ברוקמן. "תודה לך, גילה. אני אפנה אלייך באמצעות המייל שנשלח. לילה טוב לך, ובהצלחה עם הלימודים." "לילה טוב, מר ברוקמן," אמרה גילה, וניתקה את השיחה. שירה קמה מהכיסא, ניגשת אל גילה, עיניה בורקות. "זהו זה! את לא רק ניצחת, את קיבלת חבילה מלאה! יושרה מלאה ואפילו תפקיד עתידי!" צחקה שירה. גילה חייכה חיוך רחב. היא הייתה מרוצה מאוד מההתפתחות. "אני מבינה שזו הזדמנות, אבל אני צריכה להישאר מרוכזת. אני לא אשים את כל הביצים באף סל עד שאני רואה הצלחה אמיתית." "את חייבת להודות שזו פתיחת קריירה מדהימה," אמרה שירה. "יועצת אסטרטגית, מיסוד קרן. את ממש הופכת להיות 'גילה ירדני - המותג'." "אני לא רואה את זה כמותג," אמרה גילה כשהיא חוזרת אל שולחן הלימוד. "אני רואה בזה תוצאה ישירה של עמידה על עקרונות. אקבל את ההצעה של ברוקמן רק אם יכבדו את היושרה שלי. אם הם ינסו לשנות את זה, אני אתרגם את המיומנות שנדרשה לנהל את המעגל החברתי הבעייתי הזה למשהו אחר. הלימודים הם הבסיס שלי. אני לא זזה מזה." שתיהן חזרו למקומן, אבל שירה עדיין הייתה חסרת שקט. היא הייתה מעורערת מהמהירות שבה גילה ניהלה את כל האירוע ומהיכולת שלה להפוך מצוקה קשה להזדמנות מקצועית. "גילה, אני חייבת להגיד לך משהו," אמרה שירה. קולה נשמע חלש, מהוסס. "אני מביעה חשש שאת משתמשת ביותר מדי כוח. את מניפולטיבית כמו נועה, רק שאת משתמשת בכלים אחרים. נתונים במקום רגש." האמירה של שירה פגעה בגילה. היא לא ראתה את עצמה כנועה. היא עבדה על פי עקרונות של שקיפות ויושרה, והרצון לשמור על חברותיה. "את חושבת בכנות שאני פועלת כמו נועה?" שאלה גילה. "לא, לא כמו נועה," ענתה שירה במהירות. "נועה השתמשה בשקרים ואיומים. את משתמשת בנתונים ובאיומים של לחץ ציבורי. אבל עדיין, את משתמשת בכוח, גילה. כוח עצום." גילה הבינה את החשש של שירה. שירה עברה מערכה קשה, ועדיין ניסתה להבדיל בין טוב לרע. "אני מבינה את הדאגה שלך, שירה," אמרה גילה. "אבל יש הבדל עצום בין שימוש בכוח לטובת עקרונות לבין שימוש בו למטרות אישיות ולפגיעה באחרים. לא ניצלתי את הנתונים כדי להרוס את משפחת אריק. התחלתי את זה כדי להגן על גברת רוזנברג, על גברת שטרן, ועל איריס. כל הפעולות שלי היו תגובה ללחץ שהם הפעילו עליי ועלייך." גילה הניעה את ידה מעל הספרייה, שם הונח ערימת המחברות של המתמטיקה. "כל המהלך הזה," אמרה גילה, "התרחש כי אריק ונועה ניסו לפגוע בנו. הדבר היחיד שרציתי הוא לחזור ללמוד. ההסכם עם לוי, וההצעה של ברוקמן, הכל נועד לקנות לי זמן לקראת הסמינר. ה'עיכוב' של הדו"ח מבטיח שהלחימה לא תתחדש לזמן מה. זה מסגרת של שמירה עצמית. היושרה שלי היא דווקא הנשק הטוב ביותר שלי, שירה. אם הייתי מושכת את הדו"ח, הייתי מאבדת את היושרה שלי בעיני עצמי ובעיני ברוקמן. הפכתי את עצמי למשגיחה חיצונית." שירה ישבה קצת בשקט, סופגת את המילים של גילה. היא נראתה משוכנעת, אבל לא לחלוטין רגועה. "אני מקווה שאת צודקת," אמרה שירה. "זו הדרך שלך ל'שלום שברירי', נכון?" "כן," ענתה גילה. "אני רק קונה זמן בכדי להצליח בסמינר. אני לא רוצה להיות מנהלת קרן כרגע. אני רוצה להיות מצטיינת במתמטיקה. זה מה שחשוב לי." גילה חזרה אל האינטגרלים. אחרי השיחה עם שירה, היא הרגישה שהיא צריכה להבהיר לעצמה שוב את המטרות שלה. הקרן החינוכית והקשר עם ברוקמן לא היו הישגים עצמיים, אלא תוצרי לוואי לא רצויים, שהפכו להגנה. היא ראתה באותן הזדמנויות החדשות סוג של מנגנון פיקוח על אריק באמצעות הלחץ הציבורי שנוצר. כל עוד היא בפרופיל גבוה, עם תוכניות להקמת קרן, הוא לא יעז להתעסק איתה. אם יתעסק, זה יסלל מחדש את הדרך לפרסום הדוח המלא. היושרה שלה ששמרה על ברוקמן דרוך. היא החלה לכתוב מספרים בעט, ופתאום עצרה. פתאום, היא הקימה חיבור ישיר בין המתמטיקה המורכבת לבין המציאות שלה. הסמינר הזה לא היה רק מבחן אקדמי, הוא היה כרטיס הכניסה שלה לעתיד שבו היא לא תהיה נתונה למניפולציות של נועה או ללחץ של אריק. ברוקמן הציע לה כמעט את אותו המסלול, רק מהיר יותר, אבל היא הרי לא מוכנה לוותר על הסמינר. "שירה," אמרה גילה, "תסתכלי על זה. אם אריק רוצה להפיל אותי, הוא יצטרך למצוא דרך להפיל גם את ברוקמן. וברוקמן משתמש עכשיו בקרן החינוכית כגיבוי לעסקים שלו. כלומר, ככל שאני מצליחה יותר בלימודים, וככל שאני מקבלת ציונים גבוהים יותר, אני מחזקת את המעמד שלי בקרב ברוקמן, שמשתמש בי כדוגמה ל'כישרון צעיר'." "אז כל הצלחה שלנו במבחנים שווה ניצחון קטן על אריק," אמרה שירה, כעת קצת יותר נלהבת. "בדיוק," אמרה גילה. "הצטיינות בלימודים היא ההגנה הטובה ביותר. ככל שאני הופכת להיות אנליטית יותר, אני מחזקת את הלגיטימציה של הדו"ח שהכנתי. אני לא יכולה לוותר על הסמינר. זה לא רק בשביל עצמי. זה גם בשביל ברוקמן, ובשביל הקרן החינוכית. זה יוצר תועלת הדדית." הרגע הזה, המחשבה הזו, סיפקה לגילה הבנה ברורה של המיצוב שלה. היא לא רק מתגוננת; היא מינפה את ההתקפה למחויבות גבוהה יותר להצטיינות. גילה ושירה חזרו ללימודים, גילה לומדת לשלב את הפעילות החינוכית העתידית שלה כפיקוח מתמיד על אריק, מה שמחזק את המוטיבציה שלה להצטיין בלימודים. הן המשיכו לפתור תרגילים, הפעם עם מטרה ברורה יותר. כל אינטגרל, כל ווקטור, קיבל משמעות גדולה יותר. הן עבדו במשך זמן רב, עד שהשמש החלה לשקוע. גילה הרגישה תחושת שלמות. היא לא רק למדה מתמטיקה, היא ייצבה מערכת בקרה פיננסית אישית. האינטגרל האחרון דרש ריכוז רב. "אני כבר לא יכולה לראות עוד מספרים היום," אמרה שירה, נשענת לאחור. "מתי המבחן מתקיים?" "עוד שבוע בדיוק," אמרה גילה. "אבל אני מרגישה בטוחה יותר עכשיו. אין הסחות דעת." "את בטוחה?" שאלה שירה. "אולי ננצל את הרגיעה הזו כדי לקחת הפסקה? יש סרט חדש שרציתי לראות." גילה חייכה. היא חשבה לרגע על המשיכה לשקט ולהנאה מיידית. אבל היא ידעה שהיא לא יכולה לעצור. ההסכם עם לוי וההזדמנות של ברוקמן היו תלויים לחלוטין בהצלחה שלה. "לא עכשיו, שירה," אמרה גילה. "דקה דקה. אנחנו צריכות להישאר בקצב גבוה. זה חלק מהתועלת ההדדית שיצרנו. כל יום שעובר ואנחנו לא מתכוננות במלוא הקיטור, זה יתרון שהיינו יכולות למנף נגד אריק." שירה קיבלה את הדחייה בקלות. "טוב, ידעתי שתגידי את זה. את תמיד רואה את התמונה הגדולה." גילה פתחה את ספר המתמטיקה ומתחילה לפתור תרגיל מסובך של אינטגרלים, כשהיא מחייכת לעצמה. היא מבינה שהיא מינפה את הקונפליקט החיצוני לטובת המטרות האקדמיות והמקצועיות שלה. המטרה הושגה: לא רק שחרור מוחלט, אלא גם פתיחת דלת לעתיד מקצועי מבטיח בהרבה.