פרק 19: בכוח מלא גילה סגרה את המחשב הנייד לאחר שלחצה על 'שלח' לגיא ברוקמן, תוך שהיא נותנת את ההנחיה: 'פרסם עכשיו.'. היא הסתכלה על שירה בנשימה עצורה. הן ישבו על רצפת חדר השינה הקטן של שירה, מוקפות בספרי לימוד וניירות מפוזרים. האווירה השקטה ששררה ביניהן הרגישה טעונה. \"זהו,\" לחשה גילה. הקול שלה נשמע רחוק אפילו באוזניה. זה הרגיש כאילו היא הרגע זרקה פצצה פיננסית. שירה הנהנה. היא הסתכלה על הטלפון שלה, מנסה לעכל את הרגע. זה היה הימור ענק, והיו לו פוטנציאל הרסני. הן ויתרו על השליטה. מסמך בן 45 עמודים, שהכיל ניתוח קר של עסקאות מפוקפקות, היה כעת בדרכו לעין הציבור, אם ברוקמן אכן יפעל במהירות כפי שגילה קיוותה. הטלפון של שירה צפצף. זו לא הייתה הודעה רשת חברתית. זה היה מספר חסום. שירה היססה. \"אני לא עונה למספרים חסומים, זה בדרך כלל טלמרקטינג,\" אמרה שירה, אבל העיניים שלה היו נעוצות במסך. \"תעני,\" אמרה גילה. הקול של גילה היה החלטי. הן לא יכלו להרשות לעצמן לפספס שום פרט עכשיו. הן היו בעיצומה של מלחמה. שירה לחצה על כפתור הקבלה, והעבירה את הטלפון לרמקול. \"שלום?\" קולה של שירה היה מתוח. \"היי שירה, זו אני,\" אמר קול נשי, שהיה מיושן מעט וחרוך, אבל מוכר. זה היה קולה של גברת שטרן. גילה נשפה נשיפה ארוכה. גברת שטרן לא השתמשה במספרים חסומים בדרך כלל, דבר שהצביע על כך שהיא נוקטת אמצעי זהירות יוצאי דופן. \"גברת שטרן, מה קורה?\" שאלה גילה, מתכופפת קרוב יותר אל הטלפון כדי לשמוע טוב יותר. \"אני נמצאת במקום שלא הייתי בו אף פעם. אני לא יכולה להזדהות יותר מדי...\" גברת שטרן אמרה, קולה היה לחש. \"אני רוצה להגיד לך משהו חשוב שקשור לגברת רוזנברג. היא שוחררה לפני כמה דקות.\" שתי הבנות החליפו מבטים מזועזעים. רק לפני שעות מספר רוזנברג הייתה לכודה בחדר חקירות על בסיס תלונה פלילית שהגיש אריק. זה היה מהיר מדי. צוות משפטי לוקח זמן. \"מה? איך?\" גילה שאלה. המוח שלה התחיל לחפש הסברים. האם עורך דין שלח אותו אריק? האם הוא התחרט? \"אני לא יודעת את כל הפרטים. אני רק יודעת שהיא סירבה למסור כל מידע במהלך החקירה,\" אמרה גברת שטרן. \"היא דרשה עורך דין, והם לא הצליחו ליצור את הקשר בין ה'חומר המודלף' לבינה. רוזנברג הספקטרה לשתף פעולה. נראה שהתלונה הפלילית לא הייתה מוכנה עד הסוף. מישהו מיהר מדי. היא בדרך הביתה, ויש הנחיה לסגור זמנית את התיק נגדה. זהו מעצור. טקטיקה טובה.\" גילה עיבדה את המידע. אריק, או עורך דינו לוי, פעלו מתוך לחץ ומהירות. הם הפעילו לחץ פלילי על רוזנברג כדי לשתק את המאבק. אבל אם התלונה לא הייתה מבוססת משפטית מספיק, ורוזנברג לא שיתפה פעולה, הם נאלצו לשחרר אותה. זה היה נסיגה זמנית עבור אריק. \"את יודעת למה הם סגרו את התיק?\" שאלה שירה. \"אני מניחה שכן. אין לי איך להגיד לך כלום. הכל מאובטח כרגע. אני רק יודעת שרוזנברג בבית, וכרגע הכל רגוע. אבל אתן צריכות להיות מוכנות. אריק לא ייתן לזה לעבור בשקט. הוא ינסה לבוא שוב.\" הקול של גברת שטרן התחזק מעט. \"תודה רבה גברת שטרן. תהיי זהירה,\" אמרה גילה. \"אתן גם. תפרסמו את מה שיש לכן. זה הזמן,\" אמרה גברת שטרן, ואז ניתקה את השיחה בפתאומיות בלי לחכות לתשובה. גילה ושירה ישבו בשקט. גילה לא יכלה שלא לקשר בין השחרור המהיר של רוזנברג לבין המייל שהיא שלחה לרשות המסים הארצית כמה שעות קודם לכן. האם הלחץ ברמה הארצית כבר החל להשפיע? האם הצו הפלילי נגד רוזנברג נראה כעת כניסיון לנקמה אישית בעיני המערכת ברגע שהם ראו את התיק הפיננסי הגדול יותר? כך או כך, רוזנברג הייתה בטוחה, לפחות זמנית. \"היא בבית,\" אמרה שירה, קולה משקף הקלה עצומה. \"כן. אבל זה רק אומר שאריק לא השיג את מה שרצה,\" אמרה גילה. \"הוא המשיך לנסות לשתק אותנו ברמה הזוטרה, אבל זה לא עבד.\" בדיוק אז, המחשב הנייד של גילה, שסגרה רק לפני דקות, התחיל לצפצף עם התראת מייל חדשה. גילה לא הספיקה לגעת במחשב. זה היה מייל שנכנס באופן מיידי, מכתובת שאינה מוכרת לה. כנראה זה היה דחוף. גילה מיהרה לפתוח את המחשב. נושא המייל היה: *RE: דוח אנליטי על מודל הפצת סיכונים - ברוק אינטרנשיונל.* היא פתחה את המייל. הוא הגיע מברוקמן. הוא הגיב תוך דקות ספורות בלבד מרגע שליחת המייל. גילה לא ציפתה למהירות תגובה כזו, במיוחד לאור העומק של המסמך. גילה קראה בקול רם: \"גילה, אני רוצה להודות לך. זהו עבודה מבריקה. הניתוח שלך של 'טקטיקת המעגל' מנקודת מבט רגולטורית הוא חדשני. ניכרת כאן השפעה אקדמית חזקה, והזיהוי של פערים במיסוי הבינלאומי מוצג בצורה ללא רבב. התחלתי להפיץ את המסמך ברשתות סגורות של יועצי השקעות ובנקאי השקעות. זה כבר עורר רעש, אפילו ברמה הזו. זה בדיוק סוג המחקר שאנו זקוקים לו כדי להבין כיצד חברות פרטיות מנצלות גלובליזציה. הוספתי דברי פתיחה מטעם 'ברוק אינטרנשיונל' והגדרתי את הדו\"ח כ'מחקר אקדמי עצמאי' שנכתב על ידי חוקרת צעירה ומבטיחה תחת הנחייתה של מנטורית בולטת. זה מוסיף לגיטימיות ומגן עלייך. אם רשות המסים הארצית עוד לא פנתה אלייך, הם יעשו זאת בקרוב מאוד. הנתונים מראים על צורך דחוף בחקירה.\" גילה נשמה לרווחה. ברוקמן נשאר נאמן לעמדה של "מחקר אקדמי" וקישר את רוזנברג למסמך. זה היה קלף מגן חשוב. אם המסמך היה יוצא כ"תלונה אישית" הוא היה נתון לסיכון גבוה יותר של צו מניעה מצד לוי. כשהוא מוגדר כ"מחקר אקדמי על פערי רגולציה", הוא קיבל מעמד של עניין ציבורי. המייל המשיך: \"גילה, איכות העבודה הזו דורשת תגמול הולם. אני רוצה להשקיע בכישרון שלך ושל המנטורית שלך. זהו מחקר פורץ דרך ואני מתכנן להשתמש בו באופן נרחב בכנסים קרובים. צרפתי טופס העברה חתום על סך 5,000 שקלים חדשים כמענק ראשוני למחקר נוסף. אנא שלחי לי את פרטי הבנק שלך כדי שאוכל להעביר את הכסף. אני מצפה לשמוע ממך על ממצאיך הבאים. תמשיכי בעבודה המעולה. ברוקמן.\" גילה קראה את הסכום וכמעט הפילה את המחשב. 5,000 שקלים? זה סכום עתק עבור שתי תלמידות תיכון. זה היה יותר ממה שהיא דמיינה. \"חמישה אלף שקל?\" שירה שאלה, לא מאמינה. \"רק על המסמך הזה?\" \"כן, אבל זה המחקר של ברוקמן עכשיו, והוא צריך את הקרדיט הציבורי עבור זה,\" אמרה גילה, מנסה לשלוט בקצב הנשימה שלה. היא השיגה את המטרה שלה: היא העבירה את התיק למגרש הציבורי הפיננסי. זה היה אישור רשמי של מומחה בעל שם עולמי לכך שהניתוח שלה היה נכון, והיה לו משמעות רגולטורית. אבל המהירות בה זה קרה הדאיגה אותה. ברוקמן הפיץ את המסמך ברשתות סגורות. זה אומר שמומחי המיסוי ובכירים בעולם הפיננסים כבר דנו בו. זה לא חקירה שקטה. זה אירוע ציבורי למחצה שיחייב את הרשויות לפעול. \"איבדנו שליטה על המידע\", אמרה גילה. היא חזרה למשפט שהיא ירתה, 'פרסם עכשיו'. היא רצתה מהירות, אבל קצב ההתפשטות היה מפחיד. \"למה את לחוצה? רוזנברג בבית, והוא משלם לך כסף. המאבק עבר מכיתה לנחלת הכלל, כמו שרצית,\" אמרה שירה. גילה הבינה שהיא במלכוד 22. היא הצליחה להוציא את המאבק מהמגרש הצר של אריק, אבל היא הזריקה חומר נפץ פיננסי למערכת בינלאומית. הנתונים שלה היו נכונים, והם הצביעו על פרצה רגולטורית חמורה, מה שאיים על אריק ואנשים כמותו. גילה לא הייתה חוקרת מיסוי מנוסה. היא הייתה תלמידת תיכון. המענק עלול להיראות כמלכודת, או אפילו כפעולה של כספים לא חוקיים שהיא צריכה להצהיר עליהם לרשויות המס. \"אני צריכה לחשוב איך להשתמש בכסף הזה בצורה שתגן עלינו,\" אמרה גילה. \"אם זה מענק מחקר, הוא חייב להיות מוצג ככזה. אני לא רוצה שזה ייראה כמו שוחד.\" זאת הייתה מחשבה מכריעה. אריק ניסה למתג את המאבק כסחיטה כלכלית של רוזנברג; 5,000 שקלים במזומן מיועץ השקעות בכיר עלולים להיראות כחלק מאותו נראטיב עבור לוי. \"את יכולה לקנות לנו איזה בגד יפה לסמינר,\" אמרה שירה, מנסה להקל את האווירה. \"לא, שירה, אני צריכה ליצור משהו שיהפוך את זה לפרויקט ציבורי לחלוטין. משהו שיגן על רוזנברג ועלייך ועל גברת שטרן. משהו שיראה שאנחנו פועלות למען שקיפות, לא למען כסף,\" אמרה גילה. גילה החליטה. היא תחלק את 5,000 השקלים לשני חלקים שווים. 2,500 שקלים למען מענק לרוזנברג, ו-2,500 שקלים למען אירוע קטן. היא תשתמש ב-2,500 השקלים שלה כדי לממן אירוע חברתי-לימודי בכיתה שלה. היא תזמין את כל מי שהיה מעורב, כולל גברת שטרן וגברת רוזנברג, יחד עם נציג של ברוקמן (אם הוא יסכים). זה יצדיק את המענק כ"מימון לאירוע חינוכי לשקיפות פיננסית". \"אני אערוך כנס קטן,\" אמרה גילה. \"מפטפטי. אירוע כיתתי על אתיקה ופיננסים. אני אשתמש בכסף הזה כדי לממן את זה. ואני אשלח מחצית מזה לגברת רוזנברג כ'מענק מחקר נלווה'. זה יהפוך את זה למשהו אקדמי וציבורי לחלוטין.\" שירה הביטה בגילה. \"מפטפטי?\" \"כן, אנחנו צריכות להחזיר את הלחץ למקום שבו אנחנו שולטות. הפחד מטביעת עין ציבורית הוא הנשק היחיד שלנו מול הכוח הכלכלי של אריק. זה יוכיח שזו לא הייתה סחיטה אישית, אלא מאבק על עקרונות.\" גילה נכנסה לכוורת המחשבה שלה: אם היא תעביר את המסר למורה לערבית, ואם היא תעביר את הכסף לרוזנברג דרך איריס, תהיה לגיטימציה. אם כל הכסף יגיע לברוקמן, הוא יוכל למצוא דרך להגן על עצמו. היא בדיוק התחילה לנסח טיוטת מייל לתשובה לברוקמן, תוך שהיא מביעה הסכמה לתנאים ומבקשת שחלק מהכסף יועבר דרך קרן למטרות חינוכיות, כשהטלפון של גילה צפצף. זו הייתה הודעת וואטסאפ. ממספר לא מוכר. גילה פתחה את ההודעה. זה היה קצר. *\"תודה. ראיתי את המייל עם הדו\"ח. הניתוח מצוין. אל תדאגי למענק, אני מסודרת. תשתמשי בכסף ללימודים שלך. עכשיו אנחנו משחקים לפי הכללים שלהם – בכוח מלא. תפני לעורך הדין לוי ותביני את התנאים שלהם.\"* ההודעה לא הכילה חתימה, אבל גילה יכלה לזהות את הנימה. גברת רוזנברג. היא יצאה מחקירה פלילית, ראתה את המסמך שעבר לברוקמן, והבינה שזה הפתרון שלה. היא לא רצתה כסף. היא רצתה הכרה ומאבק על עקרונות. \"בכוח מלא?\" שירה קראה את ההודעה דרך הכתף של גילה. \"מה זה אומר?\" \"רוזנברג רוצה שאלך ללוי,\" אמרה גילה. \"היא רוצה שאבין מה הצעד הבא שלהם. היא מבינה שהמסמך והפרסום שלו שינו את כללי המשחק ואריק ינסה למזער נזקים.\" ללכת למשרדים של לוי? זה הרגיש מסוכן. הפעם, זה לא יהיה שיחת זום מוגנת. לוי, עורך הדין של אריק, היה אדם חכם, הוא ניסה לקנות את שתיקתה של גילה ב-10,000 שקלים בהצעה קודמת. עכשיו, לאחר שהמסמך דלף לרשתות סגורות, הוא יהיה נואש הרבה יותר. \"אם רוזנברג אומרת ללכת, אנחנו הולכות,\" אמרה גילה, מקבלת את הקו של המנטורית שלה. רוזנברג סיכנה את הקריירה שלה למען גילה. גילה הייתה מוכנה לקחת את הסיכון. גילה ניסחה מייל קצר ללוי, עורך הדין של אריק: *\"קיבלתי את המסר שלך דרך גברת רוזנברג. אני מוכנה להיפגש היום בשעה 18:00 במשרד שלך לשמוע את ההצעה.\"* היא שלחה את המייל, תוך שהיא משתמשת בשם ובכתובת המייל הקודמת שבה השתמשה איתו. בתוך חמש דקות הגיעה תשובה. *\"18:00 זה מצוין. אריק אינו מודע לפגישה. פגישה בינינו בלבד. אנחנו נשוחח על איך למזער את הנזקים שנגרמו לגילי ובטח גם לך על ידי הארגונים שסייעו לה, גברת רוזנברג בראשם. אני מעריך את שיתוף הפעולה שלך.\"* גילה התעלמה מהניסיון של לוי לשנות את הנרטיב; הוא ניסה למנוע ממנה להאשים את אריק. הפגישה הייתה על הנזק שגילה גרמה לאריק. \"אנחנו חייבות ללכת יחד,\" אמרה שירה. \"לוי עלול לנסות ללחוץ עלייך פיזית.\" \"לא,\" אמרה גילה. \"אני הולכת לבד. זה ייראה יותר מקצועי. אבל אני אקליט את השיחה.\" היא עדיין שמרה על ההקלטות של השיחה הקודמת שלהם. גילה ושירה ניהלו תכנון אסטרטגי קצר. גילה ניסחה מסר שיטען כי היא רואה את הפגישה כהזדמנות להסביר ללוי מדוע הוא צריך לשכנע את אריק למשוך את התלונות. היא תדרוש את משיכת התלונות הפליליות והאזרחיות נגד גברת רוזנברג, גברת שטרן, ואיריס, וכן התחייבות רשמית להפסקת כל הליכי ההטרדה. \"אני חייבת לטעון שוב ושוב שכל מה ששלחתי לברוקמן זו עבודה אקדמית ולא תלונה אישית. וזאת כדי למנוע מלוי להשתמש בזה נגדי,\" אמרה גילה. השעה הייתה חמש אחר הצהריים. הן הספיקו רק לשתות משהו חם. \"את מוכנה ללכת לשם?\" שירה שאלה, חרדה. \"אני מוכנה. אני לא יכולה להרשות לעצמי שאף אחד מהמעגל שלי ייפגע בגללי. גברת רוזנברג דרשה 'בכוח מלא', וזה מה שהיא תקבל.\" גילה הגיעה למשרד של מאיר לוי בשעה 17:55. משרדיו היו ממוקמים בקומה ה-20 של בניין משרדים יוקרתי. דלתות זכוכית כבדות, ושם של משרד עורכי דין עם חתימה מנוסחת היטב. הכל צעק עוצמה ושליטה. פקידת קבלה חייכנית קיבלה את גילה. \"גברת גילה? מר לוי מחכה לך בחדר הישיבות.\" חדר הישיבות היה גדול. שולחן מבריק מוקף בכיסאות עור כבדים. לוי ישב בקצה השולחן. הוא היה לבוש בחליפה יקרה, ועניבתו הייתה הדוקה. הוא לא חייך. השיחה הקודמת שלהם בזום הייתה ניסיון למכור לה חלומות. המפגש הנוכחי היה עניין של שליטה בנזקים. \"תרשי לי לשבת, בבקשה, גילה,\" אמר לוי. קולו היה עמוק ומנומס, אבל גילה זיהתה את הלחץ שמתחת לפני השטח. הוא לא היה רגוע כפי שהיה בשיחת הזום. גילה ישבה מולו, מניחה את תיק הכתף שלה על הרצפה. הטלפון, מוקלט בחדר, היה בכיס המעיל שלה. \"אני מבין שאת וגברת רוזנברג דיברתן,\" פתח לוי. \"אני מבין שאתן חושבות שהפצת ה'מחקר' הזה בעולם הפיננסי תעצור אותנו. אני אומר לך מיד: זה מהלך פזיז. זה מעשה שמערב אותך ברשת של סחיטה כלכלית, גם אם את לא מבינה את זה עד הסוף.\" גילה ישרה את גווה. \"מר לוי, אני חוקרת אקדמית. ה'תיק' הזה, כפי שאתה מכנה אותו, הוא ניתוח טכני של דפוסי התחמקות מרגולציה. זהו פרויקט לימודי, וברוקמן, שנחשב למומחה עולמי, אישר זאת. אם יש בחקירה הזו משהו שמערב את הלקוח שלך, זה האשמה שלו. כל איום משפטי עלי, או על המנטורית שלי, גברת רוזנברג, רק יוכיח את מה שחשדנו: הלקוח שלך מנסה לשתק את חקירת האמת.\" לוי התכופף מעל השולחן. \"בואי נדבר בכנות, גילה. הלקוח שלי מוכן לשלם לך כדי שזה ייפסק. המאבק הזה עולה לו הון עתק, שלא לדבר על הנזק למוניטין. הוא לא רוצה שתלכי לכלא כי איזה מנטורית השתמשה בך כדי לסחוט כסף.\" \"לכלא?\" גילה שאלה, מנסה לשמור על קור רוח, כשהמילה הרעידה משהו בתוכה. \"כן. אם המסמך שלך יתפרסם בעיתונות הממוסדת, ולא רק ברשתות סגורות, הלקוח שלי יגיש תביעת דיבה ענקית נגד ברוקמן, הוא יטען שזה היה מסמך של זיוף ראיות שהונפק על מנת לסחוט אותו. אם ברוקמן יקרוס, הוא יפיל אותך ואת גברת רוזנברג איתו. זיוף מסמכי מיסוי הוא פשע, גם לשם לימודים.\" לוי העלה את הימור. גילה נכנסה ללחץ קל. היא לא חשבה על ההשלכות של 'זיוף ראיות', למרות שהיא האמינה בלב שלם שהנתונים שלה היו נכונים. ברוקמן היה קו ההגנה שלה, אבל אם הוא ייפגע, היא תסבול. \"מר לוי, גברת רוזנברג שוחררה היום. התלונה הפלילית נגדה נסגרה. זה מעיד על חולשת המקרה של הלקוח שלך,\" אמרה גילה, מחזירה את הלחץ. לוי הניד בראשו. \"זה רק שיחרור זמני. התיק הפלילי נגדה חוזר, והוא יחזור עם יותר עוצמה. לכן אני כאן. אני מציע לך פתרון לטווח הארוך. הצעתי לך 10,000 שקלים למחזור הקודם. לא קיבלת. הלקוח שלי נואש יותר כעת. הגיע הזמן לסגור את הפינה הזו. הוא מוכן לשלם לך 50,000 שקלים, במזומן, או בהעברה בנקאית מוסדרת, כדי שתחתמי על הצהרה שגברת רוזנברג פעלה מתוך מניעים אישיים וסחטה את הלקוח שלי, וכי המסמך לברוקמן הוא עבודה של רוזנברג ולא שלך. זה יגן עליך ויסגור את התיק הזה אחת ולתמיד.\" גילה נדהמה מהסכום. 50,000 שקלים. זה היה חסר תקדים. היא הייתה יכולה לממן את כל הלימודים, ואפילו לעזור לשירה. זה היה פיתוי עוצמתי. אבל כשגילה הסתכלה על לוי, היא ראתה את הפחד בעיניו. הפחד לא היה ממנה, אלא מההשלכות של התיק האנליטי שלה. החקירה הארצית, הלחץ מברוקמן, ואולי גם משהו שהיא לא ידעה עליו, גרמו לאריק להיות מוכן לשלם סכום עצום כדי לשתוק. \"50,000 שקלים הוא סכום מכובד, מר לוי,\" אמרה גילה, שומרת על גוון קולה אחיד. \"אבל זה לא עניין של כסף. זה עניין של עקרונות.\" לוי נאנח. \"כל עקרונות העולם לא שווים מאסר, גילה. ואני יכול להבטיח לך שהלקוח שלי מבין כיצד מעמידים אנשים לדין. תקבלי את הכסף, תחתמי על מה שביקשתי, ולכי הביתה. תתמקדי בלימודים.\" \"אני לא יכולה לחתום על הצהרה שמשקרת על גברת רוזנברג. היא יצאה היום מחדר החקירות. היא האדם היחיד שהגן עלי מול המנהלת כשהואשמתי בהעתקה של נועה. אני לא אבגוד בה כדי לקבל כסף,\" אמרה גילה. הקול שלה היה חזק. \"זה ההימור. זה או שאת משתפת איתנו פעולה, או שנגיש נגדך תביעת ענק על העלבת עובד ציבור, הטרדה, זיוף ראיות ועוד. אני מוכן לוותר על זה כרגע. אבל רק אם תחתמי.\" \"אני מצטערת, מר לוי. התשובה שלי היא לא. אני לא חותמת. אם הלקוח שלך חף מפשע, הוא יוכיח זאת. אם הוא אשם, הניתוח שלי יצא לאור.\" גילה קמה. היא נשמה נשימה עמוקה. לוי נראה המום. הוא לא ציפה לתגובה כזו מתלמידת תיכון. \"את עושה טעות,\" אמר לוי. \"אני עושה מה שנכון,\" אמרה גילה. \"הצעה שלי: תמשכו את כל התלונות נגד רוזנברג, גברת שטרן ואיריס, ותפסיקו כל הטרדה נגדי ונגד שירה. רק אז אשקול לדבר עם ברוקמן על הפסקת ההפצה הציבורית של הדו\"ח. אני לא מוכנה להתפשר על פחות.\" לוי שתק. הוא הבין שגילה הפכה את הקערה על פיה. היא שמה תג מחיר על האיום של אריק. \"אני אעביר את המסר ללקוח שלי,\" אמר לוי. גילה יצאה מהחדר. היא הרגישה את הלחץ משתחרר מגופה. היא רק סירבה ל-50,000 שקלים. היא עשתה את מה שצריך. היא יצאה מהבניין היוקרתי והרגיעה את רצפת הרחוב. היא פתחה את הטלפון והתקשרה לשירה בהקדם האפשרי. \"שירה, נכנסתי ויצאתי. זה נגמר,\" אמרה גילה. \"ומה קרה? הוא הציע משהו?\" שירה שאלה, קולה מלא חרדה. \"משהו,\" אמרה גילה. \"הוא היה מוכן לשלם לי 50,000 שקלים כדי שאחתום על הצהרה שאני מאשימה את רוזנברג בכל מה שקרה, ושהמסמך הוא זיוף. הוא אמר לי ללכת הביתה.\" שירה שתקה לרגע. \"50,000 שקלים? גילה... מה ענית?\" \"לא,\" אמרה גילה. \"אמרתי לו שזה לא עניין של כסף. דרשתי ממנו שימשוך את כל התלונות נגד כל מי שמעורב, רק אז אדבר עם ברוקמן. הוא אמר שזה לא מקובל.\" \"את סירבת ל-50,000 שקלים?\" שירה נשמעה המומה. \"את מבינה מה זה אומר? אנחנו יכולות לארגן לעצמנו מכללה!\" \"אני יודעת, אבל אם הייתי לוקחת את הכסף, רוזנברג הייתה קורבן, וכל עקרון שנלחמנו עבורו היה נעלם. לוי הוכיח לי שהם בפאניקה. אנחנו עובדות בכוח מלא.\" שירה לא אמרה כלום במשך כמה דקות. \"טוב. אבל מה אנחנו עושות עכשיו?\" \"הדבר שהכי מפחיד אותם,\" אמרה גילה. \"חוזרות ללימודים. זה מה שאנחנו אמורות לעשות. ומשתמשות בכסף של ברוקמן למען מטרה אמיתית. רוזנברג סירבה לכסף, אז אני משתמשת בו כדי ליצור אירוע ציבורי שיוכיח שאנחנו לא סחטניות.\" שתיהן חזרו לבית של שירה. העייפות הייתה עצומה, אבל גילה הרגישה אנרגיה חדשה. היא ניגשה למחשב הנייד. היא שלחה מייל לברוקמן, תוך שהיא מביעה תודה על המענק, אך מציינת כי היא אינה יכולה לקבל כסף מבלי להשתמש בו למטרות מוצהרות. היא ביקשה שברוקמן יוציא את הכסף להשקעה בקרן חינוכית שתממן את ה'אירוע המפטפטי' שלה. היא ניסחה מכתב עם מסר ברור: לא ניתן לקנות עקרונות. גילה חזרה לשולחן הלימוד. שירה ישבה מולה, עדיין מעכלת את הסכום העצום של הכסף שגילה סירבה לו. גילה פתחה את תיק הכתף והוציאה את הטלפון שלה. היא לקחה את ההודעה של רוזנברג וקראה אותה שוב. *\"בכוח מלא.\"* גילה הוציאה את הפנקס הישן שלה, שמלא בכתב יד צפוף, והכניסה אותו למגירה. היא השתמשה בכסף שברוקמן העביר לה כדי לקנות פנקס חדש, עם דפים חלקים ונקיים. היא התכוננה למבחן במתמטיקה, כשהיא מחזיקה את הפתק של רוזנברג: 'בכוח מלא.'.