Chapter 18: התוכנית המאולתרת (נקמתו של אריק) "אני כבר שם," גילה ענתה לשירה, מוכנה לחזור אל המשימה המקורית שלה. המאבק נגד אריק הפך לרקע, והלימודים הפכו שוב לחזית. גילה הייתה משוכנעת שהיא הזיזה את הכדור מספיק רחוק. המערכת הארצית תטפל באריק. שירה כבר התיישבה מול הספרים שלה, מנסה להתמקד. גילה פתחה את ספר המתמטיקה. שני דפים מלאים במשוואות לא מובנות המתינו לה. היא הרגישה שהמוח שלה מתאפס לאט לאט מהמפגש המתיש עם עורך הדין. זה היה ניצחון טקטי, אבל הוא גבה ממנה מחיר רגשי. הטלפון של שירה צפצף. זו הייתה הודעת וואטסאפ. בדרך כלל שירה לא מגיבה להודעות דחופות, במיוחד אחרי שהחליטה להתמקד, אבל גילה ראתה את המבט של שירה משתנה. היא החזיקה את הטלפון קרוב לגופה, כאילו הוא לוהט. "מה קרה?" גילה שאלה, מתכופפת קדימה, מכניסה סימנייה לספר המתמטיקה, כיוון שהתרכזה לחלוטין. שירה הסתובבה, הפנים שלה נעשו חיוורים. היא לא אמרה דבר, פשוט הושיטה את הטלפון החכם שלה הלאה. גילה תפסה את המסך. תמונה אחת מילאה את כל המסך. גברת רוזנברג. היא ישבה על כיסא פלסטיק קשה בחדר קטן, דל תאורה. שולחן מתכת חוצץ בינה לבין דמות מטושטשת שישבה ממולה. הקירות היו בצבע בז', עם כתמי רטיבות קטנים. מדובר בחדר חקירות. שום ספק בכך. מתחת לתמונה הופיע כיתוב קצר, שנשלח ממספר שאין לו תמונת פרופיל. "האיום על אריק הוא פלילי. הוא בחר לשחק חזק יותר." גילה החזירה את הטלפון לשירה, המוח שלה השלים את הפערים במהירות. אריק הגיב. הוא לא חיכה שהחקירה הארצית תתחיל להתגלגל. הוא הגיב ל"קמפיין השמצות" ומשך אל המגרש הפלילי את מי שתמך בגילה. השקר על הטרדת עובד ציבור נגד איריס היה קו ההגנה המקומי שלו, אבל גברת רוזנברג, המנטורית של גילה, הייתה מטרה יותר משתלמת. רוזנברג הייתה אדם ציבורי, מורה. להרוס את המוניטין של רוזנברג היה הדרך הישירה להרוס את הלגיטימיות של גילה. "צריך לברר מה קורה בחדר החקירות הזה, זה לא אפשרי," אמרה שירה, קולה רועד, מציינת את הבלתי נתפס במצב. "איך ייתכן שהמשטרה הזמינה אותה?" "זה לא המשטרה. זה אריק," גילה אמרה, מנסה לשלוט בנשימה שלה. "הוא השתמש בצווי המניעה שדיברנו עליהם. הוא יצר את הקשר בין ה"תיק האנליטי" שלי לבין רוזנברג. ואם רוזנברג היא המנטורית שלי, הוא המציא תיאוריה של קשר." גילה ידעה שרוזנברג הייתה חשופה יותר, בדיוק בגלל המעורבות שלה במכתב למשרד החינוך וההגנה על גילה מול המנהלת. גילה נכנסה ללחץ. רוזנברג נכנסה לסיכון רק בגלל עובדת היותה המנטורית של גילה, ולא הייתה לה כל מעורבות ישירה בתיק המס. גילה הרגישה גל של רגשות אשם ממלא אותה, למרות שידעה שהצורך להגן על עצמה היה הכרחי. "אני מתקשרת לגברת שטרן," גילה אמרה. גברת שטרן הייתה בקשר עם גורמים נוספים בתוך המערכת, והיא הייתה האדם היחיד שהיה יכול לספק מידע מבלי להיות מושפע ישירות מהאיומים של לוי. הקוצלצול היה ארוך ומתוח, וגילה כמעט והתייאשה כשגברת שטרן ענתה סוף סוף. קולה היה חלש וזהיר, דבר שהדאיג את גילה, ואף העיד על חומרת המצב. "הלו?" גברת שטרן אמרה. "גברת שטרן, זו גילה. אני יודעת שזה לא הזמן האידיאלי, אבל נשלחה לי תמונה… של גברת רוזנברג בחדר חקירות. זה קשור לאריק?" צד שני. שקט. גילה שמעה את הנשימה הקצרה של גברת שטרן. "גילה, אני לא יכולה לדבר על זה בטלפון הזה," גברת שטרן אמרה, קולה נשמע רועד מפחד. "אריק הגיש תלונה פלילית נגד גברת רוזנברג. הוא טוען שהיא איימה להפיץ חומר שקרי על עסקיו וניסתה לסחוט אותו כלכלית. הוא הגיש ראיות, מידע שדלף. מישהו הפך את הקשר בינך לרוזנברג, טוען שהיא השתמשה בך ככלי להטרדה." "איזה ראיות?" גילה שאלה, הדם שלה קפא בעורקיה. "הוא טוען שחלק מהמידע ששלחתם לרשות המסים הארצית הודלף מתוך תיק מדינה סודי, ושרוזנברג הייתה מעורבת בהעברתו אלייך. הוא ניסה לקשר את זה לפגישות שלה עם הבנות, לכך שהיא סיפקה לכן מיקום כדי לעבור במיסים. הוא הציג את רוזנברג כמי שמשתמשת במעמדה החינוכי כדי לבצע פשעים כלכליים. הוא הפך את כל הקערה על פיה, ושינה את הכיוון של האישום, הפך אותך לקורבן של רוזנברג, ואת עצמו לקורבן של תקיפה מתוכננת של רוזנברג ואחרים, תוך שהוא מאשים אותי ואת איריס כחלק מהמארג הזה." גילה בלעה רוק. היא ידעה שהיא צריכה לצפות לתגובה חריפה, אבל לא כזו שהייתה פונה ישירות למגרש הפלילי דרך הכפשות אישיות ואיומים. אריק היה משופשף. הוא ידע בדיוק איפה ללחוץ. האסטרטגיה של לוי לגבי גילה הייתה פיתוי וכסף, אבל כלפי רוזנברג, הוא ידע שאין מקום לפשרה. "אז רוזנברג במשטרה?" שירה שאלה, כשהיא הסתכלה על גילה בקשת. "כן," גילה לחשה. "הוא פועל במהירות. הוא מנסה לשתק את כל מי שקשור אליי, ולהבהיר לכולם שכל מאבק נגדו יגיע למגרש הפלילי, ושכל מי שינסה להילחם בו יסבול תוצאות הרסניות על הקריירה שלו." גילה הרגישה שהקירות נסגרים סביבה. היא שלחה את המייל הארצי כדי להגן על איריס וגברת שטרן מהלחץ המקומי. כעת, אריק החזיר את הלחץ על אנשים חפים מפשע נוספים. הוא שינה את מטרת החקירה, והפך את מי שהיה אמור להיות קורבן, לחלק מהמאבק. גילה נדרשה לפתרון מיידי, כיוון שלרוזנברג ואין הגנה טובה. היא הייתה זקוקה לראיות, ראיות שיאימו על אריק בבית המשפט, ויגרום לו להבין שהעיסוק באנשים מסביבה הוא הרסני עבורו. "גברת שטרן," גילה אמרה, משמיעה את קולה חזק יותר, "האם התיק האנליטי שלי הגיע למשרד המסים הארצי? האם הם פתחו בחקירה?" "אין לי מידע רשמי," גברת שטרן אמרה, "אולם, אם לוי יודע על ה"תיק האנליטי", סביר להניח שכן. אבל כל פעולה שלהם תהיה איטית. אתה יודעת איך זה עובד. אם לוי משתק את השטח, אין מי שיפעיל לחץ. הרשויות הזוטרות עסוקות בתיקים הקטנים שלהן. הכל עומד במקום. צו המשפט נגד איריס נמצא בתוקף, ולוי טוען שרוזנברג ואתם ניסיתם לסחוט כסף, כך שרוזנברג עשויה לסבול גם היא." גילה ניתחה את המצב. הבעיה הייתה שיטתית. אריק היה חזק מדי עבור שיטת הפעולה המקובלת, שהתבססה על חקירה חשאית ואיטית ועל איסוף ראיות שקטות. הוא היה יכול להפעיל לחץ משפטי שיטתי באמצעות עוצמת כספו וכוחו, לחנוק את החקירה מהבסיס. האופן שבו הוא הצליח לשים את רוזנברג בחדר חקירות תוך שעות מספור הפך את כל התיאוריה של גילה על "פעולה ארוכת טווח" לחסרת משמעות. שירה הסתכלה על גילה. "אין לנו זמן. רוזנברג אינה מסוגלת להתמודד עם זה. איך נחלץ אותה?" גילה הבינה שאין דרך לחלץ את רוזנברג בתוך ימים בשיטה הרגילה. המשטרה תצטרך לברר את הטענות. עורך דין יצטרך להיכנס. תהליך ארוך. אריק קנה זמן, וכל עוד רוזנברג תהיה תחת חקירה, היא לא תהיה יכולה ללמד, הקריירה שלה תיהרס, והקשר שלה עם גילה יהפוך לכתם פלילי קטן. אריק השיג בדיוק את מה שרצה: פיזור פאניקה ופחד סביב גילה. איך להתגבר על הלחץ המקומי של אריק? גילה ידעה שהיא צריכה להעביר את המאבק לאמצעי תקשורת גלובלי וישיר, שיפעיל לחץ ציבורי על הארגונים המדיניים, באופן שיאלץ אותם לפעול באופן מיידי. הלחץ על רשות המסים חייב לבוא מבחוץ. גילה חשבה על גיא ברוקמן. הוא היה איש ציבור. הוא היה יועץ השקעות בכיר, ובשל כך הוא נחשב לאדם שמבין בנושאים הנמצאים על הפרק. ברוקמן היה האדם שנתן לה את המידע על "טקטיקת המעגל". הוא התלהב מהניתוח האנליטי של גילה. הרעיון של גילה היה להשתמש בברוקמן ככלי להפצת המידע. אם ברוקמן יראה את ה"תיק האנליטי" שלה כפרויקט אקדמי, הוא יפרסם אותו למען הקהילה הפיננסית, ובכך הוא יביא ללהטוטים טכניים ומומחים שיכנסו ללחץ, יפנו את משרד המסים הרלוונטיים, ובכך ישתקו את אריק. "ברוקמן," גילה אמרה, כששירה מביטה בה בבלבול, עקב חוסר הבנתה. "מה עם ברוקמן?" שירה שאלה, עדיין נסערת. "ברוקמן יפרסם את המסמך," גילה אמרה, "אם המסמך יפורסם כ"מחקר אקדמי" על פערים רגולטוריים של "ברוק אינטרנשיונל", רשות המסים לא תוכל להתעלם מזה. זה יאלץ אותם לפעול מיד, לפני שהם מושפלים ציבורית על כך שהם לא עושים כלום בעניין. אריק רואה את המאבק כאישי, אבל אם הנתונים יהפכו לציבוריים, הוא יצטרך להילחם מול הקהילה הפיננסית כולה, ואז אי אפשר יהיה לעצור את זה בצו מניעה מקומי." גילה חזרה למחשב הנייד שלה. היא פתחה את המייל. היא חיפשה את הכתובת של ברוקמן. זו שהיא השתמשה בה בשיחת הזום. המייל שהיא שלחה לרשות המסים הארצית היה ארוך ומפורט. היא ידעה שהיא צריכה לשנות את הטון עבור ברוקמן. "אני צריכה לעשות זאת עכשיו. אני צריכה שזה יהיה בלתי הפיך," גילה אמרה. "אם לוי מנסה להרוס את רוזנברג, אנחנו הולכים להרוס את הפיננסים של אריק, עכשיו, ולא בעוד שבועות." גילה התחילה להקליד, העיניים שלה רצות על פני המסך, מנקדות את ה"תיק האנליטי" מחדש. במקום לשלוח אותו כ"תלונה", היא ניסחה אותו כ"ממצאי מחקר גלובלי" על יישום "טקטיקת המעגל" והשפעתה על הרגולציה הבינלאומית, משתמשת בהסבר של ברוקמן עצמו כדי להוסיף לגיטימיות למסמך. "לכבוד מר גיא ברוקמן הנכבד," היא כתבה. "לאחר השיחה המאלפת שלנו, סיימתי את הניתוח המעמיק של יישום מודל "הפצת הסיכונים" כפי שהסברת. הניתוח מצביע על פערים רגולטוריים חמורים, המאפשרים לגופים פרטיים לתמרן את מערכות המס הבינלאומיות. צירפתי את הדו"ח האנליטי המלא שמתאר את דפוס הפעולה המדויק, אותם מצאתי בבדיקתנו." היא חשבה שזה לא מספיק. היא צריכה להפעיל עליו לחץ מוסרי וציבורי, כדי שידע שתהיה לו אחריות. "בהתחשב ברגישות הנושא, ובעובדה שהמחקר הוצג לי על ידי גברת רוזנברג, המנטורית האקדמית שלי, כדוגמה למקרה שעלול להרחיב את הדיון הציבורי על הצורך בשינוי רגולטורי, אני מאמינה שפרסום הדוח הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. המצב הפיננסי הנוכחי דורש שקיפות, ואני מאמינה שהמחקר הזה יקדם את הדיון בנושא. ברוקמן, אני מבקשת ממך לעשות שימוש במוניטין ובקשרים שלך כדי לפרסם את הנתונים באופן מיידי." גילה צירפה את הקובץ. 45 עמודים של ניתוח קר. היא קראה שוב את השורה האחרונה. זה היה המסר האמיתי לברוקמן, ולכל העולם שצופה במאבק הזה. "פרסם עכשיו." זה היה מעשה בלתי חוזר. ברגע שהמסמך יהיה ציבורי, הוא יהיה מחוץ לשליטתה של גילה, מחוץ לשליטתו של אריק ומחוץ לשליטתה של רוזנברג. אריק לא יוכל להגיש תביעת דיבה על ממצאי מחקר אקדמי שפורסם על ידי מומחה השקעות בכיר, והלחץ הציבורי יכריח את רשויות המס לפעול. לפני שהיא לחצה על "שלח", גילה לקחה נשימה עמוקה. היא הסתכלה על שירה, שישבה לידה בהמתנה דרוכה. העברת התיק האנליטי למדרגה הציבורית הייתה ההימור הגדול ביותר של גילה עד כה. זה יפנה את אור הזרקורים על כל המעורבים, אבל ימנע מאריק להמשיך להשתמש בשיטות הפחדה אישיות. "האם זה יספיק?" שירה שאלה, קולה רועד, מביעה את הדאגה. "זה יאלץ אותם לפעול. זה יהפוך את המאבק שלו לנחלת הכלל, ויהפוך את התיק האנליטי ללחם וחמאה של כולם," השיבה גילה. גילה לחצה על "שלח". היא שלחה את ה"תיק האנליטי המלא" לברוקמן עם הנחיה: "פרסם עכשיו. " "פרסם עכשיו."