Chapter 17: הדו-קרב המילולי (התגובה הנגדית של אריק) גילה סגרה את המחשב הנייד. היא שחררה נשיפה ארוכה אחרי ששלחה את המייל המכיל את ה"תיק האנליטי" למשרד המסים הארצי. התיק עכשיו התגלגל במערכת. זה כבר לא היה תלוי בה. היא חשבה שאין דרך חזרה, ואפילו לא רצתה שתהיה. המייל הזה היה מחסום העשוי מבלוקים של מידע מאורגן היטב, והיא בנתה אותו בדיוק כדי למנוע אפשרות של נסיגה. כל שהיה עליה לעשות כעת היה לחזור לשגרה. רק הלימודים, רק ההכנות לסמינר היו חשובים כעת. היא הרי לא יכלה להרשות לעצמה להתרכז במשהו אחר. היא התיישבה עם הספר פתוח, מנסה לדחוס עוד כמה משוואות מתמטיות. שירה נכנסה לחדר, כשהיא מחזיקה כוס תה סמיך. "את נראית מתוחה," היא אמרה. "קחי הפסקה. אני עובדת על המאמר של ד"ר שכטר על פערים רגולטוריים. זה די מייבש." גילה ניסתה לחייך. חזרה לשגרה. "אני בסדר. רק מנסה להבין איך להבדיל בין העברות הון לגיטימיות לבין כאלו שנועדו להסתיר מיסוי." שירה התיישבה ליד השולחן. "אני חושבת שאנחנו צריכות להזכיר לרוזנברג שאנחנו מתרחקות מכל זה. היא מודאגת מדי מזה שאנחנו מערבות את גברת שטרן." "בסדר גמור," גילה אמרה, כשבעצם כבר ידעה שאיחור קל הופך להיות קריטי. הלחץ המקומי גבר. "אני חייבת לעמוד בקצב. הפעם אני לא יכולה לקבל 88." פתאום, צלצול הטלפון של גילה עלה, צלצול לא מוכר. שיחה נכנסת ממספר חסוי. גילה היססה. בדרך כלל היא לא עונה לשיחות חסויות, אבל ההקדמה של הימים האחרונים שינתה את הרגליה. היא הניחה לשירה להמשיך לשתות את התה, יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. "הלו?" "גילה? זו אני, גברת שטרן." הקול של המורה למתמטיקה היה לחוץ, מהיר. "אני מצטערת שאני מתקשרת ממספר חסוי. אני חושבת שהקו שלי מאזין." גילה נשענה על הקיר. "מה קרה?" "עורך הדין של אריק, מאיר לוי, הצליח להשיג צו מניעה זמני. הוא הגיש בקשה בהולה לבית המשפט המחוזי הבוקר, בטענה של הטרדה והתנכלות של פקידת מס, איריס, ופגיעה בלתי הפיכה במוניטין העסקי שלו." קולה של גברת שטרן היה מלא כעס. גילה נשכה את שפתה. "איך זה אפשרי? איריס רק ביקשה כמה מסמכים." "הוא טוען שזה חלק מקמפיין השמצות שיטתי המנוהל על ידי גורמים חבריים לשעבר שאיריס מכירה. היא לא יכולה להוכיח שהיא לא פעלה משיקולים אישיים, וצו המניעה עוצר כל פעילות נוספת. בית המשפט אישר דיון דחוף בתוך כמה ימים." "אז החקירה המקומית נגמרה," גילה אמרה. זה היה בדיוק מה שחששה שיקרה. הכוח הכספי של אריק היה גדול מדי למערכת המקומית. "כרגע, כן," גברת שטרן אמרה. "אבל זה לא הכול. משהו נוסף קרה. לוי הגיע אליי. לא ישר אליי, אל בית הספר. הוא ציפה שאפנה אלייך או אל שירה. הוא אמר שיש לו מידע מדויק לגבי ה'מניעים האמיתיים' מאחורי ה'קמפיין'." גילה התמקדה. "הוא יודע שאנחנו עומדות מאחורי זה?" גילה חשבה שנועה הצליחה לשכנע את אריק שהכול נובע ממריבת בנות לשעבר, שפורסם כסיפור שמעורר ספקות. "אני לא בטוחה כמה הוא יודע, אבל הוא יודע מספיק כדי לנסות להרוס את איריס והשותף לעבודה. הוא הגיע עם 'הצעת הסדר'. הוא אמר שהוא מוכן לוותר על התביעה נגד איריס ותו לא, אם ה'קמפיין' יפסק. הוא יודע שהסדר כזה שווה לאיריס את הקריירה שלה." הפחד הפך לכעס קר. אריק השתמש בכסף ובלחץ. גילה חזרה לחדרה של שירה, מתעלמת משירתה המבולבלת של שירה. היא ניגשה למחשב הנייד כדי לחפש את האימייל הציבורי שלה. "רק רגע, גילה," גברת שטרן המשיכה בקול נסער. "את לא צריכה לעשות משהו פזיז. את כבר שלחת את המייל הארצי, נכון? זה מספיק." "אני רוצה לראות את המייל שהוא שלח," גילה אמרה. "הוא שלח לך? הוא פנה אלייך?" גברת שטרן שאלה, קולה נשמע מופתע מאוד. "לא אליי אישית, אני חושבת. אני בודקת את הכתובת הציבורית שלי." גילה הקלידה את הסיסמה והמתינה למערכת להיפתח. המייל השני, הציבורי, שימש אותה רק לדברים כלליים. רוב התקשורת ה"אמיתית" שלה נעשתה דרך הקשרים האקדמיים המוצפנים. המייל של לוי ציפה לה שם. הכותרת הייתה: "פנייה דחופה: יישוב סכסוכים לא פורמלי בנוגע לנושאי רגולציה פיננסית." לוי. עורך דין בכיר ובעל שם יוקרתי מאוד בקהילה המשפטית. זה היה הגיוני, כי אריק רצה להשתמש באדם שיש לו כוח אמיתי. המייל היה מנוסח בצורה ארוכה ומעורפלת, אך המסר היה חד משמעי. לוי כתב שהוא מייצג "לקוח אשר מצא את עצמו תחת מסע הטרדה שיטתי ולא מבוסס, אשר נובע לכאורה מסכסוכים אישיים ולא מדווחים". הוא הזמין את גילה לנהל "שיחת יישוב סכסוכים, לא פורמלית" לגבי ה"ספקות" שהועלו לגבי עסקיו של אריק. לוי התייחס למייל של גילה לברוקמן, תוך שהוא רומז שיש לו מידע על המקור האמיתי של ה"שאלות התיאורטיות", והוסיף משפט מפתח: "אנו מעריכים את חשיבות המחקר האקדמי, ובמקום להוביל להכרעה משפטית ארוכה ויקרה, אנו מעוניינים להסביר את המצב ולדון אפילו באפשרות של שיתוף פעולה עתידי, אשר יוביל לשכר טרחה נדיב עבור עבודתך האנליטית." גילה ניתקה מגברת שטרן. המייל הזה היה הוכחה מוחשית להתחלה של "דו-קרב". אריק לא חיכה שהחקירה הארצית תתחיל, הוא פעל באופן מיידי כדי לחנוק את המקור המקומי ולהפחיד את מי שהתחיל את כל זה. הוא חשב שגילה היא המקור, והוא הציע לה כסף – הדרך המוכרת והנוחה שלו לפתרון בעיות. גילה חזרה לחדר. "שירה," היא אמרה, קולה ענייני. "עורך הדין של אריק יצר איתי קשר. הוא מנסה לקנות אותי ואת העדויות שאספנו." שירה הניחה את ספל התה. "מה? הוא חושב שאפשר פשוט לשלם כדי שנעזוב?" "הוא מנסה לבסס את הטענה שהכול נובע ממניעים אישיים של 'סטודנטית משועממת' שרצתה לפגוע בו, ולא מפעילות עבריינית אמיתית. אם אני מקבלת את הכסף, או אפילו אם אני מסכימה לשבת ולדבר, אני למעשה מאשרת שהכול היה משחק אישי." גילה התיישבה מול השולחן. "אבל אני לא יכולה להתעלם מהפנייה הזו. זו הזדמנות לשמוע מה אריק חושב על כל העניין." גילה חשבה מה הצעד הבא. אם היא תסרב מיידית, הם ידעו שהיא רצינית. אם היא תמשוך את המשא ומתן, אולי היא תשיג יותר מידע. גילה ידעה שהיא חייבת להשאיר את המאבק על הקרקע המקצועית. עורך הדין פנה אליה כאל "חוקרת כלכלית", והיא חייבת לשמר את המסגרת הזו. "אני אקבל את הפגישה," גילה החליטה. "אני חייבת לדעת כמה הוא מודע, וכמה הוא מבוהל." "גילה, את בטוחה? הוא עורך דין מקצועי. הוא ינסה לתעתע בך," שירה אמרה. "בגלל זה זה יהיה בזום, ואני אתעד הכול. ואני לא אגיד מילה אחת שחורגת מהמסגרת של 'פרויקט מחקר אקדמי'," גילה אמרה, כשכבר ניסחה את התשובה בראש. גילה ניסחה את המענה למייל של מאיר לוי. היא שמרה על טון מכובד ומאופק. "עו"ד לוי, תודה על פנייתך. אני מעריכה את הבהירות והרצון שלך ליישב סכסוכים. כי סטודנטית העובדת על פרויקט מחקר כלכלי אקדמי, אני מתעניינת בכל היבט של הפעילות הפיננסית הגלובלית, ובוודאי בפן המשפטי. אם הלקוח שלך מעוניין להשיב על השאלות התיאורטיות שהועלו בפני המומחה, מר ברוקמן, אני מוכנה לקיים שיחה קצרה. אני מציעה מחר בצהריים, בזום. עקב אופי המחקר שאני מבצעת, אני חייבת להקליט את השיחה לצרכי תיעוד אקדמי וביסוס עובדות. אני מייחלת לשיחה שקטה, ממוקדת על נתונים פיננסיים, ורק לשם זה." גילה לחצה "שלח". היא ידעה שהדרישה לתיעוד והתעקשות על זום יכניסו את לוי למגננה, מה שישחק לידיה. זה ימנע ממנו להפעיל טקטיקות הפחדה אישיות. התגובה הגיעה מהר מהצפוי, עשר דקות לאחר מכן. "גילה, אני מבין את רצונך בתיעוד. השיחה תתקיים בזום מחר בשלוש אחר הצהריים. עם זאת, הלקוח שלי דורש שהשיחה תתמקד אך ורק בהבהרת פרטים על מנת שתסוגו מכל פעולה נוספת, כולל הגשת תלונות אנונימיות למשרד המסים הארצי. הלקוח שלי מודע היטב למהלכים שנעשו, והוא נכון לבוא לקראתך כלכלית עבור הסרת התלונות והפרסומים השקריים." האישור שהתיק הארצי כבר נחשף הפתיע את גילה. אריק פעל מהר כל כך? גילה העריכה שאריק השתמש בכוחו כדי לבדוק מי ניגש למערכת, או אולי המייל שנשלח לא היה אנונימי כפי שחשבה. זה לא היה משנה כעת. אריק ידע שהיא שלחה את התיק. זה היה איום קיומי. גילה שלחה מייל אחרון: "אין כל תלונות שפורסמו. יש פרויקט מחקר. אני מצפה לשיחה מחר, אך איני יכולה להבטיח את עצירת המחקר האקדמי. אני מצטערת לשמוע שלקוחך חש חוסר נוחות." היא לא אישרה שהיא שלחה את התיק הארצי, ובכך הכחישה בעקיפין את הסיבה האמיתית לפנייה. זה היה ניצחון קטן של טקטיקה. שירה הסתכלה על גילה בהערצה. "את משחקת חזק, גילה." "אין לי ברירה. הוא מנסה להרוס את איריס, ואיריס היא הוכחה נגד אריק. אם אריק יוכל להגיד שאיריס פעלה מתוך מניע אישי, עדותה לא תהיה שווה כלום, והוא ייצא נקי," גילה אמרה, משקיעה את כל ריכוזה בהבנת חומרת המצב. למחרת בשלוש, גילה התחברה לזום. היא הקפידה לשדר רקע לבן וניטרלי. היא לבשה חולצה מכופתרת כדי לשדר מקצועיות. שירה ישבה ליד המחשב הנייד שלה בחדר סמוך, מוכנה להאזין דרך אוזניות כדי לשמש כעד שקט. כמה דקות לאחר מכן, מאיר לוי הצטרף לשיחה. הוא היה לבוש בחליפה אפורה מחויטת. גבר גבוה, עם שיער מבריק ותספורת קפדנית. עור הפנים שלו היה חלקלק, משדר ביטחון מופרז. מאחוריו, גילה ראתה קיר של עץ כהה המעוטר בספרים כבדים - סביבה המיועדת להפחיד. לוי לא נראה עצבני, אבל עיניו היו קרות וחודרות. "גילה, תודה שהסכמת להיפגש," לוי אמר, נשמע נינוח מדי. "אני מבין שאת אחת התלמידות המבריקות של גברת רוזנברג." "זה נכון. אני עובדת על פרויקט חשוב," גילה השיבה, קולה יציב. היא הפעילה את כפתור ההקלטה בתוכנת הזום, תוך כדי שהיא מוודאת שהאור האדום הדולק נראה לעורך הדין. "אני מוכנה לדון רק בנתונים התיאורטיים של המחקר שלי. הבהרתי מראש שאני מקליטה את השיחה." לוי הנהן בראשו. חיוך קטן עבר על שפתיו. "אני מעריך את הקפדנות שלך, גילה. אבל אני חייב להיות ישיר איתך. הלקוח שלי, מר אריק כהן, הוא אדם ישר, שנמצא כעת תחת מתקפה מתוזמנת. הכל החל ממתחים ישנים. מספיק מכירים את המצב שלך בבית הספר – מערכת יחסים מתוחה עם נועה. אריק מבין שאף אחד לא אוהב לצאת פראייר. הוא מבין שזה התחיל אישי, אבל עכשיו זה פוגע לו עסקים, בצורה חמורה." "אני מצטערת, עורך דין לוי," גילה אמרה, כשבפנים היא הרגישה פרץ של אנרגיה קרה. "אני לא בטוחה על מה אתה מדבר. אני נשלחתי על ידי המנטור שלי, גברת רוזנברג, לשאול שאלות תיאורטיות על מודלים פיננסיים. נושא המריבות בכיתה אינו רלוונטי לפרויקט המחקר שלי." לוי התכופף קדימה, קרוב יותר למצלמה. "אל תשחקי משחקים, גילה. אנחנו יודעים על ה'הפצה של סיכונים' שלך, על ה'תיק האנליטי' שנשלח למשרד המסים הארצי, ועל התלונות הקודמות שהוגשו באופן מקומי. אריק עוקב אחרי כל הפעילות של 'ברוק אינטרנשיונל', והוא הקדיש זמן ומשאבים לגלות מי עומד מאחורי הקמפיין. אנחנו יודעים שהתחילה חקירה שקטה במשרד המסים המרכזי. עכשיו, אנחנו פה כדי לפתור את זה לפני שאעביר את התיק למחלקת הגנת המוניטין ונפתח תיק אזרחי על לשון הרע, הפרת סודיות עסקית, והטרדה מאיימת." גילה לא הניחה ללחץ שלו להשפיע עליה. היא נשארה מרוחקת במקצועיות. "אם הלקוח שלך פעל על פי כל הכללים הרגולטוריים, אין לו מה לחשוש מאיומים אקדמיים. המחקר שלי הוא ניתוח תיאורטי של דפוס פעולה, והוא מושתת על נתונים גלויים ומנותחים. אם הפעילות של 'ברוק אינטרנשיונל' דומה לדפוסים הלא לגיטימיים שניתחתי, זו בעיה שלו, לא שלי." לוי החליק את ידו על השולחן. הוא שינה טקטיקה. "בואי נדבר בכנות. את הבאת יועץ השקעות בכיר, מר ברוקמן, שהבהיר לך בדיוק מה ההשלכות של ה'נחות' שלך. אנחנו מציעים לך שכר טרחה נדיב – סכום כסף שיכסה את שכר הלימוד שלך לסמינר ועוד – בתמורה להבטחה שתמשכי את כל התלונות הלא מבוססות נגד מר כהן. אנחנו רוצים שתכיני דו"ח מסכם שיבהיר שמצאת שטענותייך על ניצול פערים רגולטוריים הן חסרות בסיס, ושלא נאמרו מתוך כוונה לפגוע בלקוח שלי." גילה חייכה חיוך קטן, שלא הגיע לעיניה. "עורך דין לוי, תודה על ההצעה. אני מעריכה את הנדיבות. אבל אם אני אקבל שכר טרחה, המחקר שלי יאבד את האובייקטיביות שלו, ולכן אין לי שום עניין בשכר טרחה עבור 'תיקון' של 'ממצאי המחקר' שלי. הפרויקט שלי יישאר על בסיס נתונים טהורים כפי שהם." היא עצרה לרגע כדי שברוקמן יבין את הרמז הדק. "אם מר כהן חש חוסר נוחות מכך שפרויקט אקדמי עמל להוכיח שאפשר לפעול בצורה לא לגיטימית על בסיס נתונים פתוחים, הוא צריך לשנות את השיטות שלו, לא לנסות לקנות שתיקה של מרצה למתמטיקה או של סטודנטית." לוי איבד מעט משלוותו. "אנחנו לא מנסים לקנות שתיקה, גילה. אנחנו מנסים למנוע נזק עסקי חמור מגורמים שפועלים ממניעים אישיים. אריק הציע לי לדבר איתך באופן ישיר כדי למנוע ממך להיכנס עמוק יותר לבוץ. אנחנו יודעים מה הרגשות של נועה כלפייך, ואנחנו מבינים שאת מנסה לנקום בה דרך אביה. הפעולות שלך מונעות מרגש. זה מסוכן מאוד." "אני מצטערת, אתה טועה לחלוטין," גילה אמרה בקור רוח. "אני מונעת מנתונים אנליטיים ומחשיבה ביקורתית. אם אתה רוצה לדון בנתונים אלו, אני מוכנה. אם אתה רוצה להרצות לי על חיי החברתיים בתיכון, השיחה הסתיימה." זווית הראייה של ברוקמן הייתה כעת קרובה מדי לפניו של גילה. לוי נאנח, מבין שגילה לא תיכנע לניסיונות הפחדה או פיתוי. "בסדר. אם את מתעקשת שהדבר היחיד שמעניין אותך זה המחקר האקדמי, אני אחזור ללקוח שלי עם המסר. אני מקווה שאת מבינה את ההשלכות של בחירתך. הלקוח שלי לא יסבול השמצות נוספות, ואם החקירה במשרד המסים הארצי תתרחב, אנחנו נשתמש במידע שיש לנו על המקור של התלונות כדי להכניס את כל המעורבים לבעיות חמורות." "הבנתי," גילה השיבה. "אני מצטערת שהשיחה לא הניבה תוצאות שרציתם עבור הלקוח שלך. העבר לי בבקשה את כל המסמכים המאשרים את חוקיות הפעילות של 'ברוק אינטרנשיונל' ואני אשקול אותם במסגרת הפרויקט המחקרי שלי. עד אז, המחקר יימשך." גילה למעשה ביקשה מלוי לספק לה עוד עדויות. לוי הבין שאין לו דרך לצאת מהשיחה מבלי להפסיד. הוא סיים את השיחה מצידו. "תחשבי על מה שאמרתי, גילה. זה לטובתך." גילה סגרה את המחשב הנייד. היא שחררה את האוויר שעיכבה בריאותיה. שירה מיד נכנסה לחדר, כשהיא נראתה נסערת. "הוא ממש איים עלייך," שירה אמרה. "הוא ניסה לשחק את זה אישי, ואז הוא הציע לך שוחד." "זה אומר שני דברים," גילה אמרה, תוך כדי שהיא מרגיעה את עצמה. "אחד, התיק הארצי הגיע. הוא הראה סימני פאניקה כשהוא הזכיר את זה. ושניים, הוא לא מבין מי אני. הוא חשב שיוכל להרתיע אותי עם סיפורים על נועה והצעה כספית." גילה ניגשה לקובץ ההקלטה ושלחה אותו לשירה. "הקלטה הזו חשובה. יש לנו עכשיו הוכחה ל'יישוב סכסוכים פיננסי' וניסיון להציע שכר טרחה, שמטרתו ברורה: קניית שקט." השיחה עם לוי נתנה לגילה את הכל. היא ידעה עכשיו ש"התיק האנליטי" שלה, על אף שהיה מבוסס רק על נתונים גלויים וניתוח מקצועי, היה מספיק טוב כדי להכניס את אריק לחרדה קיומית. עבור אדם שהיה כל כך עשיר, חקירת מסים ארצית הייתה סכנה חמורה ללגיטימיות שלו. גילה החליטה לשלוח הודעה לגברת שטרן. המייל המוצפן נפתח. "האם הוא נכנס לפאניקה?" היא כתבה, כשכבר ידעה את התשובה. תוך רגעים, המסך הבהב. גברת שטרן לא השתמשה בשם שלה, רק בכינוי "מורה למתמטיקה". ההודעה הייתה קצרה, מדויקת, ומעניקה סיפוק גדול לגילה. "הוא נכנס לפאניקה. זה פועל." גילה חשה תחושה של ניצחון קטן, אבל הניצחון לא היה סופי. היא הפעילה את המערכת. התיק עבר לרמה ארצית, משמעות הדבר שהוא יתקדם לאט, אבל הסכנה לאיריס והיא הסתיימה. גילה הרגישה שכל התיק כבר לא תלוי בה, וזה היה מרגיע. היא התמקדה מחדש בלימודים. שירה התקרבה לשולחן, "הגיע זמן להתכונן למבחן הסופי." "אני כבר שם," גילה ענתה, מוכנה לחזור אל המשימה המקורית שלה. המאבק נגד אריק הפך לרקע, והלימודים הפכו שוב לחזית. גילה ידעה שהמהלך יניב תוצאות לאורך זמן. עבור אריק, המאבק רק התחיל.