Chapter 15: הזרע נזרע "תודה רבה," גילה אמרה לגברת שטרן. "אנחנו נמשיך להתמקד בלימודים, ונשמור את זה בסוד מוחלט." גילה יצאה ממשרדה של גברת שטרן, בטוחה שהיא עשתה את מה שצריך. עכשיו כל מה שהן יכלו לעשות זה לחכות. היא ושירה צעדו לכיתה, מתכננות לנצל כל שנייה כדי ללמוד. בכיתה, הרעש היה שקט כרגיל. גילה פנתה לשירה. "כדי שזה באמת יעבוד, אנחנו חייבות להיות הכי ממוקדות שאפשר. זה לא הזמן לעשות טעויות." שירה הנהנה. "אני יודעת. אני רוצה להתקבל לסמינר. שום דבר לא חשוב יותר מזה." גילה ושירה חזרו לשולחן שלהן. השעון הראה שנותרו שלוש דקות עד לסוף ההפסקה הגדולה. גילה פתחה את ספר הלימוד שלה במתמטיקה, מתכוננת לשיעור הבא. היא הרגישה שהמעשה שלהן קנה להן זמן, והזמן הזה היה יקר. כל רגע של שקט היה חייב להיות מנוצל. נועה ואבא שלה היו כעת מטרה, והיא ידעה שזה רק עניין של זמן עד שהחקירה תתחיל. המורה להיסטוריה נכנסה לכיתה, וגילה השתדלה להפנות את כל תשומת לבה למלחמת העולם הראשונה, כפי שנדרש ממנה. היה קשה להתרכז. היא עברה זה עתה מעיסוק בתככים של רשויות המס ומימון טרור סמוי, ללימוד על סימון גבולות של מעצמות מפורקות. היא ידעה שהאירועים בכיתה פחות דרמטיים, אבל ההימור היה גבוה יותר. שירה, שהייתה מתוחה בגלל השיחה עם גברת שטרן, מצאה אף היא קושי להתרכז. היא נגעה בגילה עם המרפק שלה. גילה הסתכלה עליה. שירה הניעה את הראש לכיוון הלוח. גילה ניסתה להצדיק את הצעד הזה לעצמה. היא לא הייתה 'מלשינה' במובן המקובל של המילה. היא חשפה אמת שהייתה מוסתרת מאחורי עננת שקרים שהפיצה נועה. גילה לא עשתה זאת כדי לפגוע בנועה באופן אישי, אלא כדי להגן על עצמה, על שירה, ועל גברת רוזנברג. אלו היו שיקולים הגיוניים. גילה תמיד תכננה קדימה. לכן, להגן על הנכסים האסטרטגיים שלה – הזמן שלה, המוניטין של המנטורית שלה, והשקט הנפשי של שירה – היה המהלך הנכון. השיעור נגמר והן יצאו לחצר. גילה תכננה לנצל את ההפסקות כדי לרוץ. גברת רוזנברג אמרה שפעילות גופנית מתונה עוזרת להפחית חרדה ולשפר את הריכוז. גילה ושירה החליטו שהן ימשיכו לקיים את לוח הזמנים שקבעו עם גברת רוזנברג, לא משנה מה קורה מסביב. במהלך ההפסקה הקצרה, כשהן היו בחצר המבודדת, גילה אישרה את המצב עם שירה. "אנחנו יודעות שהחקירה התחילה דרך המעטפה האנונימית," גילה אמרה. "עכשיו הפנייה לגברת שטרן נותנת לנו ביטחון נוסף שמידע יגיע למקום הנכון, עם גב מוסמך מתוך המערכת." "אבל מה אם גברת שטרן לא תעשה כלום?" שאלה שירה. "היא הייתה מופתעת. היא יכולה לשכוח מזה." "גברת שטרן לא תשכח מזה," גילה אמרה בביטחון. "היא אדם של עקרונות. היא רואה באבא של נועה איום על המוסדות. היא לא רוצה אי-צדק במערכת שלה. היא תפעל, אבל אנחנו צריכות שיהיה לנו עוד גיבוי." גילה רצתה לחשוב על אפשרויות גיבוי נוספות למקרה שהחקירה המקומית לא תצליח. הדרך הטובה ביותר לנטרל את סיבוכיה של נועה הייתה באמצעות חשיפה. אבל החשיפה הייתה חייבת להיות מתוזמנת ומדודה. כדי שנועה לא תשתמש בזמן הזה כדי להתכונן להגנה. לכן, הפנייה דרך גברת שטרן הייתה כל כך חשובה. זה העמיד גורם רשמי, בעל קשרים, בחזית של החקירה. בסוף יום הלימודים, גילה ושירה המשיכו בלוח הזמנים שלהן. הן נפגשו בספרייה הציבורית כדי ללמוד יחד. גילה עדיין נשארה מחוברת למסגרת של גברת רוזנברג. היא בדקה את יומן העבודה שלהן שוב ושוב, מוודאה שכל דבר נמצא במקומו. בערב, כשגילה ישבה בביתה והתכוננה לשיעור אנגלית פרטי עם גברת רוזנברג (בצורה וירטואלית, כדי לשמור על דיסקרטיות), הטלפון שלה רטט. זו הייתה הודעה לא מוכרת. מספר שאינו מזוהה, וההודעה הייתה מוצפנת, משפט לא קשור. **"הזרע נזרע, והוא מתחיל לנבוט."** גילה קראה את ההודעה שוב ושוב. זה לא היה נוסח שמישהו היה שולח סתם. אלו היו מילות קוד. גילה דמיינה את גברת שטרן שולחת את ההודעה הזו. גילה חילקה את המחשבות שלה. גברת שטרן אומנם לא הייתה מקושרת דיגיטלית בדרך כלל, אבל היא הייתה אישה מתוחכמת. סביר להניח שהיא השתמשה בטלפון של מישהו אחר, או בטלפון קנוי מראש. גילה ידעה שהיא חייבת לאשר את המקור של ההודעה, אבל היא לא רצתה לעשות זאת בטלפון הזה. אם אכן הייתה חקירה, סביר להניח שהתקשורת שלהן כבר מנוטרת. גילה חשבה על מישהו שיהיה מספיק דיסקרטי כדי לגלות לה פרטים נוספים. היא חשבה על גברת רוזנברג. גילה שלחה הודעה לגברת רוזנברג, בניסוח קזואלי. "איך השיעור שלי היום?" גברת רוזנברג השיבה: "הוא צריך להתקיים בשעה 19:00, לפי לוח הזמנים שלנו. למה את שואלת?" כלומר, גברת רוזנברג לא ידעה על ההודעה. אם לא גברת רוזנברג, אז רק גברת שטרן. אבל איך ליצור איתה קשר? גילה החליטה שהדרך הטובה ביותר היא לחכות. אם גברת שטרן רוצה להעביר מסר נוסף, היא תמצא דרך. ההודעה הראשונה אישרה את מה שגילה רצתה לדעת: גברת שטרן פעלה במהירות. גילה ניגשה ליומן עבודה שלה, וכתבה פתק קטן בכתב סתרים שהיא המציאה לעצמה. "חקירה פנימית החלה – מיס שטרן." גילה הייתה מודעת לכך שאם היא תכתוב "שטרן" זה יסגיר את המניע שלה, לכן היא השתמשה בכינוי שהיא וגברת שטרן השתמשו בו בעבר, 'מיס שטרן', כאשר דיברו על המורה האהובה בסרקזם. גילה התיישבה מול המחשב הנייד שלה לקראת השיעור עם גברת רוזנברג. גברת רוזנברג הייתה מחוברת, לבושה בחליפה עסקית אלגנטית, על אף השיחה הוירטואלית. "אני רואה שאתן ממוקדות," גברת רוזנברג אמרה. "ההתקדמות שלכן השבוע היא יוצאת דופן." "אנחנו משתדלות לא לתת לרעש הרקע להפריע לנו," גילה השיבה. היא רצתה לבדוק אם גברת רוזנברג יודעת משהו נוסף. גברת רוזנברג לא התייחסה ישירות לנושא של נועה ואבא שלה, אבל היא דיברה על החוזה שחתמה עם גילה. "אני מאמינה בשקיפות," גברת רוזנברג אמרה. "אני דואגת להציג את החוזה הזה, שוב ושוב, בכל שיחה עם המנהלת. זה מגן עלינו." "אין לנו יחסים מיוחדים. יש עבודה תמורת תשלום," גילה אישרה. "בדיוק," גברת רוזנברג אמרה. "וזה מנוטרל את כל הדמגוגיה של נועה ברשתות החברתיות. אנשים מבינים שאתן שילמתן לי. זו לא טובה. זו עסקה. עסקאות מקובלות על כולם. רק הטובות הן בעייתיות, כי הן משמעותן שיש משהו נסתר." במהלך השיעור גילה לא יכלה שלא לחשוב על גברת שטרן. גברת שטרן, המורה למתמטיקה, שחיה חיים שלווים לכאורה. למה גברת שטרן לקחה על עצמה סיכון כזה? גילה הבינה שלאנשים מעוגני-קרקע יש עקרונות חזקים. גברת שטרן דגלה בהגינות ובדיוק. פעילות קיצונית, שימוש לרעה בכספים, וניצול של המערכת היו דברים שהיא לא יכלה לסבול. גילה סיימה את השיעור עם גברת רוזנברג, כשהיא מרגישה שהיא חייבת לברר פרטים נוספים על החקירה. למחרת בבוקר, גילה ושירה הגיעו לבית הספר מוקדם. הן היו בטוחות שכל עוד גברת שטרן פעלה, הן צריכות לשמור על שגרה מוחלטת. במהלך הפסקה גילה ראתה את גברת שטרן עוברת במסדרון, ממהרת כרגיל. גילה ניגשה אליה. "גברת שטרן," גילה פנתה אליה בלחש. "האם ההודעה שנשלחה אליי..." גברת שטרן קטעה אותה. "כל פנייה שאת רוצה לעשות על כל דבר, את צריכה לעשות דרך השירותים הרגילים. אני לא יכולה לשוחח איתך עכשיו." ואז, במעבר מהיר, היא שינתה את הטון שלה. "אבל אני יכולה לומר לך שקפה שחור הוא טוב מאוד, ואני תמיד לוקחת אותו בשש בבוקר, ליד הבית של איריס." גברת שטרן עזבה במהירות, מותירה את גילה עם רמז מוצפן נוסף. איריס הייתה עובדת ברשויות המס המקומיות. זו הייתה עובדה שגילה זכרה מפעם אחת שבה גילה ניהלה שיחה עם אחת החברות בכיתה על עסקי הוריה. גילה הבינה שגברת שטרן פועלת דרך ערוצים מקומיים. היא לא פנתה למשרד הראשי, אלא לרשויות המס האזוריות, שם גבר האמון האישי. זה היה מהלך אסטרטגי. ברשויות המס המקומיות, פחות בירוקרטיה ועניין פוליטי. יותר סבירות שהדברים יתקדמו מהר יותר, ובצורה דיסקרטית יותר. אותו אחר הצהריים, גילה ושירה שוב נפגשו ללימודים בביתה של שירה. גילה, בהתרגשות סמויה, סיפרה לשירה על הרמז שקיבלה. "קפה שחור ליד הבית של איריס," שירה חזרה על המילים. "אבא שלי יודע איפה איריס גרה. אני מכירה את איריס. היא עובדת ברשות המקומית." גילה הנהנה. "זו הדרך שגברת שטרן בחרה. זה אומר שהיא פנתה לידיד שלה, מישהו שהיא סומכת עליו ברמה האישית. זה לא הלך לאיבוד במערכת." "ומה המידע הזה אומר לנו?" שירה שאלה. "אנחנו לא יכולות פשוט להתקשר לאיריס ולשאול אותה מה קורה עם אבא של נועה." "אנחנו לא צריכות להתקשר," השיבה גילה. "אנחנו צריכות לעקוב אחר ההתפתחויות. ההודעה המוצפנת 'הזרע נזרע והוא מתחיל לנבוט' מעידה על כך שהחקירה החלה, כנראה בדיקה ראשונית, אבל ברמה המקומית. זה מספיק טוב לעכשיו." גילה עברה לדיון על חלוקת העבודה שלהן במתמטיקה. היא לא רצתה שהחקירה הזו תשתלט על חייהן. היא הייתה כלי, לא מטרה. המטרה האמיתית הייתה הסמינר. במהלך הלימוד, גילה לא הפסיקה לחשוב על ההשלכות של חקירה ברמה המקומית. אם מדובר ברשויות המס האזוריות, זה אומר שפקיד מס מקומי הוא זה שמטפל בתיק. זה היה אדם שקל יחסית לאתר, וקל יחסית להשפיע עליו. זה היה חרב פיפיות. מצד אחד, זה היה מהיר. מצד שני, זה היה חשוף יותר. גילה החליטה שהיא צריכה ללמוד משהו על דרך הפעולה של רשויות המס המקומיות. היא חיפשה באינטרנט, תחת מילות מפתח "חקירות מס אזוריות". היא גילתה שרוב החקירות האלו מתחילות בבדיקה שקטה של היסטוריית העסקאות, ורק אז עוברים לחקירה גלויה. היא הבינה שכרגע, אבא של נועה לא יודע כלום. וזה נתן להן יתרון. אם החקירה מתבצעת ברמה המקומית, זה אומר שייתכן ויש פקיד אחד שאחראי על התיק. זה האיש שגברת שטרן פנתה אליו. גילה חשבה: מה יקרה אם נועה תגלה על החקירה הזו? היא תהיה מבוהלת. נועה התנהגה בבריונות מכיוון שהיא הייתה תחת לחץ עצום, מנסה להסיט את תשומת הלב מהבית. אם החקירה תיחשף מוקדם מדי, נועה עלולה להשתמש בכלים שהיו לה – כוח ההשפעה ברשתות החברתיות, הקשרים של אביה – כדי לנטרל את הבדיקה. גילה החליטה שהיא צריכה להכין תוכנית מגירה. מה אם החקירה המקומית תיכשל? היא חזרה לחומרים שהיו לה. הראיות היו: אבא של נועה לובש חולצה מסיתה, ונועה משתמשת בפרופילים מזויפים להפצת הסתה בעצמה. הראיות האלו היו חזקות מספיק כדי לעורר חקירה גם ברמה הכלל-ארצית, במשרד המסים הראשי. אבל גילה רצתה לשמור את הקלף הזה עד לרגע האחרון. להפעיל כוח חזק מדי בהתחלה היה יכול להיות משתק. רשויות גדולות פועלות לאט יותר. כרגע, המהירות של גברת שטרן הייתה נכס. "את נראית מודאגת," שירה אמרה. "הכל בסדר?" "כן," גילה השיבה. "אני רק חושבת על תוכנית ב'. אם הדרך הזו לא תעבוד, אנחנו צריכות לדעת מה הצעד הבא." "אולי אנחנו צריכות פשוט לסמוך על גברת שטרן?" שירה הציעה. "אנחנו סומכות עליה, אבל לא על המערכת," גילה אמרה. "המערכת יכולה להיות איטית, והיא יכולה להיות נגועה בפוליטיקה. אם יש לאבא של נועה כסף, סביר להניח שיש לו גם קשרים. אנחנו לא יכולות לקחת סיכון שהחקירה תשתבש." גילה החליטה שהדרך הטובה ביותר ליצור גיבוי נוסף היא באמצעות איסוף מידע נוסף, הפעם על הקשרים הפוליטיים או הכלכליים של אבא של נועה. היא חזרה לפייסבוק, אבל הפעם לא לפרופילים של נועה, אלא לפרופילים פומביים של אנשי עסקים מקומיים. גילה גילתה ששמו של אבא של נועה, אריק, הופיע בכמה כתבות בעיתון המקומי בנוגע לתרומה לישיבה מקומית, וגם בנוגע לפרויקט בנייה חדש. הכל נראה לגיטימי. גילה חיפשה עסקאות בינלאומיות. היא נזכרה שהיא ראתה פוסט אחד שמעלה ספקות לגבי הכשרות של חברת הייעוץ הבינלאומית של אריק. הפוסט הזה נמחק מאז, אבל גילה השתמשה בכלי חיפוש מתקדמים כדי למצוא את המקור. היא גילתה שהפוסט נכתב על ידי מישהו שעבד בחברה המתחרה של אריק, שטען שאריק משתמש ב"שיטות מפוקפקות" להעברת כסף בין מדינות. לא הייתה הוכחה, רק השמצות. גילה התעמקה בפרטי חברת הייעוץ של אריק. היא גילתה שזו חברה רשומה בארבע מדינות שונות, והיא התמחתה ב"ניהול סיכונים פיננסיים גלובליים". גילה ידעה שמושגים כאלה הם לעיתים קרובות כיסוי להלבנת הון או לשירותי מימון סמויים. היא החליטה ליצור קובץ מסודר עם כל הראיות הלא-ישירות שאספה. דברים שלא היו עבירה בפני עצמה, אבל מרמזים על דפוס פעולה. קובץ הראיות הזה היה הגיבוי שלה. אם החקירה המקומית תיכשל, היא תשלח את הקובץ ישירות למשרד המסים הראשי במרכז הארץ, ואז זה יהפוך לעניין ארצי. שירה עקבה אחריה בדאגה. "למה את עושה את כל זה לבד?" "כי זה הופך את זה ליותר בטוח," גילה השיבה. "אנחנו לא יכולות לתת לזה להפריע ללימודים שלנו. אבל אם החקירה תיכשל, אנחנו נהיה חשופות שוב להתקפות של נועה." גילה עבדה על התיק הנוסף במשך כשעתיים, תוך כדי שהיא משלבת את זה עם חזרה על תרגילי מתמטיקה. היא שיננה את שמו של הפקיד המקומי שאחראי על ענייני המס באזור. היא חיפשה את הבית שלו, במפה הגלויה של גוגל מפות. היא רצתה לדעת כל פרט אפשרי על השחקנים החדשים שנכנסו למשחק. היא מצאה את הבית של איריס. זה היה בית צנוע. גילה הבינה שתעריף של כסף יכול לשנות את דעתו של כל אחד שיש לו בית צנוע. גילה לא רצתה לחשוב בצורה כזו באופן רגיל, אבל היא ידעה שהיא חייבת להיות ריאליסטית. הדרך של אריק אבא של נועה, הייתה דרך הכסף. וכסף קונה שקט. כשהיא סיימה עם התיק הנוסף, גילה הרגישה מוכנה יותר. היא יצרה מעטפה וירטואלית מוכנה לשליחה, שתכלול את כל הראיות הבלתי ישירות, ואת הניתוח האנליטי שלה על עסקיו של אריק. גילה ושירה סיימו את הלימודים מאוחר באותו לילה. גילה חזרה לביתה באוטובוס, המוח שלה פועל ללא הפסקה. היא לא יכלה לישון. היא דמיינה את אבא של נועה מתעורר בבוקר ומגלה שהחקירה החלה, והוא מנסה לכבות שריפות. בבוקר למחרת, גילה נכנסה לבית הספר כרגיל. היא ראתה את גברת שטרן במטבח המורים, שותה את הקפה השחור שהיא הזכירה. גילה רק נאנחה, עוברת ליד בית הקפה כשהיא משדרת שלווה מוחלטת. בכיתה הכל היה שקט. הקפה שהגיבה גילה עם גברת שטרן, יצר אצלה תאבון לפעולה. גילה ידעה שגברת שטרן לא תאכזב אותה. במהלך השיעור גילה קיבלה הודעה נוספת, הפעם דרך המייל המאובטח שלה. המייל נשלח מכתובת שלא הכירה: **"בדוק את תיבות המייל הנוספות שלך. יש תרומה."** גילה לא ידעה מה "תרומה" פירושו. היא פתחה את המייל השני שלה, שהוא מייל ציבורי שהיא בדרך כלל לא משתמשת בו. היה שם מסמך מצורף. זה היה דוח ביקורת קצר מאוד על עסקיו של אריק. הדוח הזה לא הפליל את אריק באופן ישיר, אבל הוא הראה חוסר התאמה בסכומי כסף קטנים אך תכופים. חוסר ההתאמה הזה היה המפתח לבדיקה נוספת. גילה הבינה שזה עשוי להיות רמז מגברת שטרן, או מהמכר שלה ברשויות המס. המסמך הזה הראה שהבדיקה הראשונית החלה. הזרע נזרע, והוא מתחיל לנבוט. גילה ידעה שזה הקצה של חוט. היא לא יכולה לדעת מי שלח את המייל, אבל היא הייתה בטוחה שהכיוון נכון. היא הייתה צריכה להמשיך בשקט מוחלט, להמתין להתפתחויות. עכשיו כשהחקירה המקומית התקדמה, היה לה ביטחון להמשיך בלימודים. גילה חזרה לשולחן שלה. היא פתחה את ספר הלימוד שלה. היא עברה על הנושאים שגברת רוזנברג סימנה לה. המבחן הסופי לסמינר היה רק עוד כמה שבועות, והיא הייתה חייבת להיות מוכנה. נועה הייתה כרגע ניטרלית, וכך גם המשפחה שלה. גילה יכלה להתמקד. "כדי שזה באמת יעבוד," היא חשבה לעצמה, "אנחנו צריכות לשמור על שגרה." גילה ושירה המשיכו ללמוד בהתמדה. הן עמדו בלוח הזמנים של גברת רוזנברג. הן עבדו קשה על החלקים שהיו קשים להן. הכיתה הייתה חזרה למצב של שלווה מסוימת. נועה הייתה נחלת העבר. גילה הייתה חייבת להבטיח שזה יישאר כך. בערב, גילה ושירה נפגשו שוב בביתה של שירה. גילה לא שיתפה את שירה במסמך המצורף. היא רצתה לשמור את הראיות החדשות לעצמה, עד שהחקירה תתקדם מספיק. "אני מאמינה שגברת שטרן פועלת," גילה אמרה לשירה. "כל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להמשיך להתמקד. הצעד הבא שלנו הוא להתחיל ללמוד על דמוגרפיה." שירה הנהנה, משתדלת להשאיר את הדאגות בצד. הדאגות שלה היו ברורות – היא רצתה שהכל ייגמר כמה שיותר מהר. גילה הרגישה את הלחץ עולה. היא ידעה שחקירות מס כאלה יכולות לקחת זמן רב. בזמן הזה, נועה הייתה יכולה להפיץ עוד שמועות. גילה הייתה חייבת כל הזמן להיות צעד אחד קדימה. גילה החליטה שהיא צריכה למצוא דרך ליצור קשר דיסקרטי נוסף עם גברת שטרן. היא לא רצתה ליצור קשר ישיר, זה היה מסוכן. גילה כתבה מכתב קצר, מנוסח בצורה אנונימית, וחתמה עליו בכינוי שהיא וגברת שטרן השתמשו בו: "תלמידה לשעבר". במכתב היא שאלה שאלות כלליות על הגינות המערכת, והאם יש למישהו דרך לפנות "לגוף גבוה יותר" אם משהו לא מתקדם. היא השאירה את המכתב בתיבת הדואר של גברת שטרן, מודעת לסיכון. היא ידעה שהיא חייבת להיות נועזת. ההמתנה הייתה קשה. גילה לא יכלה להתקדם באמת בלי לדעת מה קורה בקו החזית של החקירה. למחרת, המשיכה השגרה. גילה ושירה ישבו בכיתה, והמתינו. גילה ראתה את גברת שטרן. גברת שטרן הנהנה לגילה בהיסוס, והעבירה לה פתק מקופל במסגרת שיעור מתמטיקה. גילה פתחה את הפתק בזהירות. בכתב יד קטן, היא קראה: **"אין צורך לגוף גבוה יותר. החקירה אומצה על ידי הפקיד המקומי. הוא מתחיל בבדיקת עסקאות בינלאומיות. אנחנו זורעים עכשיו את הזרע למורשת טובה יותר."** גילה נשמה לרווחה. הצעד המקומי היה בטוח. גילה וגברת שטרן הצליחו יחד להפעיל חקירה רצינית, שלא קשורה לבית הספר, על הפעילות הבלתי חוקית של אביה של נועה. עכשיו כל מה שנותר להן היה לחכות שהחקירה תתקדם, שהנביטה תושלם. גילה כיווצה את הדאגה שלה לנושא הלאומי. היא ידעה שאם החקירה המקומית תיכשל, היא תשלח את הראיות הבלתי ישירות למרכז. אבל כרגע, היא הייתה צריכה ליצור גיבוי נוסף במקרה שהיא תצטרך לפנות לגורם ממשלתי בכיר יותר. גילה עברה לבית הספר המקוון של גברת רוזנברג, והחלה ללמוד על דמוגרפיה. גילה עבדה באותה עקשנות שהיא הכינה את החקירה הסמויה, מודעת לשני קווי זמן: הזמן הקצר של הבדיקה המקומית, והזמן הארוך של הלימודים לסמינר. גילה ושירה סיימו את שיעורי הדמוגרפיה שלהן באותו יום. האיום המסתתר של נועה לא הפריע להן. הן היו מעבר לכך. "אני חושבת שאנחנו צריכות לעבוד עוד על הנושא הזה," גילה אמרה לשירה. "כל עוד אנחנו ביחד, אנחנו יכולות לעשות הכל," שירה אמרה. גילה ישבה עם המחשבות שלה. החקירה המקומית בדרך. התיק המשלים מוכן לשליחה למרכז. הלימודים מתקדמים היטב. אבל גילה עדיין רצתה לוודא שיש לה ערוץ תקשורת ישיר, למקרה שגברת שטרן תאבד קשר. היא חשבה על דרך ליצור תקשורת בלי שזה יהיה קשור לבית הספר. היא נזכרה בשיחה שהייתה לה פעם עם אבא שלה על יועצי השקעות. אבא שלה אמר שיש יועץ השקעות אחד שמכיר הרבה מאוד אנשים בממסד, במיוחד בהקשר של כספים ובנקאות. גילה החליטה שהיא צריכה לדלות את השם הזה מאבא שלה. היא תעשה זאת בזהירות מוחלטת, כמקרה היפותטי. באותו ערב, גילה ישבה ליד אבא שלה צופה בחדשות. "אבא," היא אמרה. "אני צריכה לדעת משהו בשביל עבודה בבית הספר. אם הייתי רוצה להתקבל לסמינר, ואם הייתי צריכה לדבר עם מישהו שיש לו קשרים חזקים ברמה הארצית, מי האדם שהיית ממליץ לי עליו? מישהו שיכול לעזור לי להבין את הרשתות הכלכליות?" אבא שלה חשב לרגע. "יש את גיא ברוקמן. הוא מומחה אמיתי. הוא מכיר את כל הממסד הכלכלי, והוא אדם ישר. למה את שואלת?" "רק פרויקט," גילה השיבה. היא רשמה במחברת את השם: גיא ברוקמן. עכשיו, גילה הרגישה בטוחה יותר. היא סגרה את המחברת שלה. הלימוד האינטנסיבי היה אמור להתחיל. היא ידעה שהפצצה מתקתקת, אבל עכשיו היא הפנתה את השעון של אותה פצצה. גילה ישבה עם שירה, מתכוננת ללמוד, מודעת לכך שהחקירה יצאה לדרך, אבל היא עדיין ברמה המקומית.