## Chapter 13: המנטורית האקדמית וההתנגדות גילה ושירה סיימו את ארוחת הערב בביתה של שירה. שירה עדיין הראתה סימני התרגשות מההודעה שגברת רוזנברג שלחה. זה היה סידור מצוין מבחינתן, מכיוון שהיא הייתה אמורה קודם כל לשמש להן מורה לאנגלית, ועתה היא הייתה אמורה לשמש להן כיוון כללי לכל הלימודים. שירה נכנסה לחדר האמבטיה כדי להתרענן אחרי היום הארוך של הלימוד. גילה יישבה על המיטה, מוצאת את עצמה מנתחת את מה שהתרחש. היא עדיין התעכבה על הציון 88 במתמטיקה. הצורך שלה בשליטה ובדיוק היה כמעט מכריע. שמונה שמונים ושמונה היה ציון מצוין לרוב התלמידות, אבל גילה ראתה בזה כישלון בניהול נכון של הדרישות הגבוהות שהיא הציבה לעצמה. היא לא יכלה להרשות לעצמה עייפות. גברת רוזנברג, גילה שיערה, תהיה הפתרון לארגון מחדש של לוח הזמנים, לא הוספה של מטלות נוספות. המטרה היתה ליעל. כששירה יצאה מהאמבטיה, גילה אמרה לה, "אני כבר מתחילה לבנות את רשימת השאלות לגברת רוזנברג. אלה לא יהיו רק שאלות לימוד, אלה יהיו שאלות של ניהול ובקרה." שירה התיישבה ליד גילה. היא נראתה רעננה יותר. "אני עדיין לא מאמינה שהיא הסכימה. זה כמו מלאך ששומר עלינו." "כסף משנה את הכללים," גילה הסבירה. "אנחנו משלמות לה על שירות מקצועי. זה הופך את זה לעסקה, לא לטובה. זה הופך את זה למחייב." שירה קיבלה את הדברים האלו בקושי. היא עדיין חשבה במונחים של חברות ותמיכה, לא במונחים של שירות תמורת תשלום. גילה כבר הייתה רגילה לחשוב בצורה קרה ומחושבת יותר. הצורך להתחרות על מקום בסמינר דחף אותה לראות כל משימה כפרויקט לניהול. הן קבעו את השעון המעורר לשעה מוקדמת במיוחד. השעה הייתה חמש וחצי בבוקר. גילה רצתה להיות מראשונה בבית הספר כדי להימנע מכל הפרעה אפשרית. העייפות כבר החלה להציק קצת, אבל האדרנלין של המשימה החדשה היה חזק יותר. הן הקפידו ללכת לישון בשעה אחת עשרה, בדיוק כפי שתכננה. הבוקר של יום שישי הגיע מהר מדי. גילה התעוררה ערה ודרוכה. הן קמו, התלבשו במהירות, והכינו כוס קפה חזק. הן עברו על שני פרקי היסטוריה נוספים, במטרה לנצל את הידע של גברת רוזנברג כדי לדעת במה להתמקד באנגלית, ובאיזון הדברים. הדרך לבית הספר הייתה שקטה וריקה. כשהן הגיעו למבנה, השומר בקושי הספיק לפתוח את השערים. הן צעדו במסדרונות הריקים, התיקים שלהן מועסים על הגב. האווירה השקטה של הבוקר העניקה לגילה תחושה של שלווה מתוכננת. המשרד של גברת רוזנברג היה בקצה המסדרון המרכזי. גילה דפקה על הדלת, ושמעו קול רך מבין להם להיכנס. גברת רוזנברג ישבה ליד שולחן משרדי קטן וצנוע. היא לבשה חולצה לבנה נקייה ונראתה ערנית לחלוטין. "בוקר טוב, בנות," גברת רוזנברג אמרה, מזיזה כוס קפה חרס לבנה לכיוונן. "התרשמתי מהמסר שלכן. אני שמחה שאתן לוקחות את העתיד שלכן ברצינות כזו." גילה ושירה ישבו על הכיסאות שממול. שירה נראתה מתוחה, אבל גילה שמרה על ארשת פנים מקצועית. "תודה שהסכמת לקבל אותנו מוקדם כל כך," גילה פתחה. "אנחנו רואות בהכוונה שלך נכס אסטרטגי. לא רק עבור האנגלית, אלא עבור המכלול." גברת רוזנברג הנידה בראשה. "אני מבינה את זה. הלחץ הגדול שאתן נתונות בו, במיוחד אחרי כל מה שעברתן, דורש גישה מאוזנת. אבל אני חייבת להיות כנה איתכן. אני מורה בבית הספר הזה. יש נהלים, ויש רגישות." גברת רוזנברג עצרה לרגע. "כשאני מספקת לכן חונכות פרטית, זה עלול להתפרש על ידי המנהלת או על ידי ההורים האחרים כסוג של יחס מועדף, מה שעלול ליצור לי בעיות בקריירה. במיוחד עכשיו." גילה הבינה את החשש המיידי. גברת רוזנברג כבר סיכנה הרבה כשהיא התערבה לטובתן בעניין נועה. עכשיו, להפוך לחונכת פרטית משלהן, עם התשלום הנלווה, נראה קצת קרוב מדי לאש. "זו לא בקשה לחונכות בתוך מבנה בית הספר," גילה הבהירה. "זה שירות פרטי שלנו כרגע. התשלום יגיע ישירות אלייך. ואנחנו מתעקשות על הסכם ברור. אנחנו יודעות שאת לוקחת סיכון, וצריך לשלם על סיכון." גילה הוציאה מעטפה מתחת למחברת שלה. היא לא משהו יוצא דופן. היא לא הציעה סכום אסטרונומי, אבל זה היה פי שניים מהמחיר שגילה שמעה שמורות פרטיות בבית הספר מקבלות. "זה עבור שמונה שעות הדרכה אישית בניהול זמן ובניית תוכנית לימודים, פלוס שבועיים של בדיקת התקדמות יומית דרך המייל," אמרה גילה. "אנחנו יכולות לחדש את החוזה לפי הצורך. זה כסף נקי. שום דבר שאינו חוקי. אנחנו לא מנסות לקנות יחס מועדף, אנחנו מנסות לקנות ניסיון וידע מקצועי." גברת רוזנברג נגעה במעטפה המנופחת בעדינות. היא הביטה בגילה, וראתה בעיניה רצינות שלא הייתה רגילה לראות אצל תלמידות בתיכון. "גילה, אני רואה שאת פועלת ברוח של יזמית קטנה," גברת רוזנברג אמרה. "אני לא כל כך מודאגת לגבי הצד הפיננסי. אני מודאגת לגבי מה שזה יעשה לי באופן אישי. אם מישהו ישאל שאלות, אני צריכה להיות מוכנה לענות. ואת יודעת שיש מישהו שישמח לשאול שאלות." שירה הצטמררה קלות. "נועה." "נועה אולי עזבה את בית הספר הזה," גברת רוזנברג אמרה, "אבל נועה לא עזבה את העולם. ואני בטוחה שיש לה דרכים להפיץ מידע, או להשפיע על החברות שלה שעדיין כאן." גילה קיבלה את האזהרה. "אנחנו ננהל את זה בצורה דיסקרטית לחלוטין. אנחנו לא נזכיר את זה לאף אחד, והכסף הוא רק עבור שירות פרטי. אין שום דבר אחר." גילה דחפה את המעטפה קדימה. גברת רוזנברג לקחה אותה והכניסה אותה לכיס פנימי בחולצתה. "בסדר גמור," אמרה גברת רוזנברג. "אני מקבלת את ההצעה. אני אעזור לכן לבנות תוכנית שתאזן בין האתגרים הלימודיים שלכן לבין הצורך בשינה וזמן לעצמיכן. אני מבינה מכם ששירה מגיעה להישגים יפים במתמטיקה, וזה נהדר. הניצחון הקטן הזה יפחית את לחץ החרדה שלה." "שירה בעצמה סגרה פער עצום בזמן קצר," גילה הסבירה. "כדי לשמור על זה, אנחנו צריכות למצוא את הנוסחה הנכונה. הלילה הקודם הרס לי את הדיוק שלי. שמונים ושמונה זה לא ציון רע, אבל זה ציון שמצביע על עומס יתר וניהול מזומנים לא טוב." גברת רוזנברג כמעט חייכה, המילה 'מזומנים' בהקשר של זמן שעשעה אותה קלות. "ניהול משאבים. זה מה שאת בעצם מחפשת. ובכן, אני אשת משאבים טובה. בואו נתחיל לדבר על אנגלית. אנגלית היא המקצוע היחיד שבו המשאבים שלי הם הטובים ביותר." גברת רוזנברג פתחה מחברת חדשה והחלה בשרטוט. היא לא הייתה מורה רגילה. היא התחילה עם השאלה: "מה המטרה הסופית שלכן?" "התקבלות לסמינר בציון גבוה ככל האפשר," גילה הגיבה מיד. "ולשרוד את כיתה ב' בלי להתמוטט," שירה הוסיפה. גברת רוזנברג הנהנה. "כדי להתקבל לסמינר, אנחנו צריכים להבטיח את הציונים של כל המקצועות. איך המתמטיקה שלכן עכשיו?" גילה הסבירה את שיטת הלימוד החדשה שהן אימצו, את השיפור של שירה, ואת הרצון שלה לשמור על איזון. הן עברו לנושאים אחרים: היסטוריה, ספרות, ולימודי קודש. גברת רוזנברג הייתה ממוקדת ויעילה, שואלת שאלות חודרניות על תוכנית הלימודים ושיטות הבחינה. היא השיגה מידע על מבחנים קרובים ועל חומרים שצריך להתמקד בהם. "טוב," גברת רוזנברג אמרה, מסיימת את כתיבתה. "יש לנו יומיים לתכנן, ואז שלושה שבועות להתכונן ברצינות. אנחנו צריכות לוודא שאתן לא עייפות מדי, ושאתן לא מזניחות את הצדדים הלא-אקדמיים של החיים שלכן. זה מה ששבר אותך, גילה. עבדת קשה, ושילמת על זה במחיר של דיוק." גילה לא יכלה להתווכח. גברת רוזנברג תיארה את המצב בצורה מדויקת לחלוטין. גברת רוזנברג פרטה תוכנית שהייתה הרבה יותר מאוזנת. היא הכניסה "זמן בטלני" קבוע לכל יום, שבו אסור היה להן אפילו לחשוב על לימודים. היא דרשה מהן גם להכניס פעילות גופנית של חצי שעה ביום. "זה מוריד את הלחץ על המוח," היא הסבירה. "זה משפר את זרימת הדם, וזה משפר את הריכוז. אני לא רוצה מדעניות מותשות. אני רוצה מדעניות יעילות." הפגישה לקחה כחצי שעה. בסופה, גילה ושירה הרגישו שהן מצאו סוף סוף את הכיוון הנכון. "אנחנו ממשיכות עם לוח הזמנים של היום," גילה אמרה, משתפת את שירה בבניית תוכנית. "אבל אנחנו משלבות את ה'זמן הבטלני' ואת הפעילות הגופנית כבר היום." "אין בעיה," שירה אמרה. היא הייתה מוכנה לעשות כל מה שרק יבטיח את הקבלה שלהן. הן יצאו ממשרדה של גברת רוזנברג בדיוק כשהצפירה הראשונה צלצלה. המסדרונות התחילו להתמלא בבנות. גילה ושירה צעדו לכיתה. היום התחיל בצורה טובה. בכיתה, הרעש היה חזק מהרגיל. בנות עמדו בקבוצות קטנות, והיו לוחשות. גילה שמה לב שדיבורים אלה לא היו הרעש הרגיל של הכיתה. זה נשמע ממוקד. גילה ושירה התיישבו במקומן, מתעלמות מהצחקוקים. "אני חושבת שמדובר בעוד איזה שמועה," שירה לחשה. "אולי משהו על מבחן המטהמטיקה." גילה לא חשבה כך. היא ראתה את המבטים הזולגים מהם. היו שם בנות שלא התעסקו בהן יותר, אבל עכשיו המבטים חזרו. עדי, שישבה קרוב אליהן, ניסתה להימנע מלהסתכל עליהן. גילה ידעה שזה לא המבחן במתמטיקה. מישהו שוב מנסה לערער את היציבות שלהן. גברת שטרן נכנסה לכיתה, מורה למתמטיקה. היא דרשה שקט ועברה לדבר על החומר של אותו יום. גילה ניסתה להתרכז, אבל הרעש הפנימי של הכיתה היה יותר קשה. הלוחשים לא הפסיקו. בהפסקה הראשונה, הבנות פנו אל גילה ושירה. "תגידו, זה נכון ש..." אחת מהבנות התחילה לשאול, ואז השתתקה. גילה הפנתה את ראשה. "שמה?" "שגברת רוזנברג המורה לאנגלית היא עכשיו המנטורית הפרטית שלכן?" גליה שאל. גליה הייתה אחת הבנות שהיו ניטרליות יותר, אבל כעת נראתה מודאגת. "גברת רוזנברג מספקת שירותי חונכות פרטיים," גילה השיבה. "יש כאן סיפור מעניין מאחורי זה?" "לא סיפור מעניין," גליה אמרה, "אבל נועה..." "מה נועה?" שירה שאלה, חם לה בפתאומיות. גילה נשמה עמוק. "נועה עזבה את בית הספר. אם יש לך משהו חשוב לומר לי, תגידי. אם לא, אני מציעה שתתמקדו בלימודים שלכן." גליה נראתה מוטרדת. "נועה שלחה הודעה להורים של חלק מהבנות. היא טוענת שגברת רוזנברג מפתחת סוג של יחסים לא הוגנים איתך, ושהיא משתמשת בתפקיד שלה כדי לקדם אתכן באופן לא הוגן על חשבון כולנו. היא גם אמרה שכל העניין של השיעורים הפרטיים זה רק כיסוי לזה." שירה פלטה כמעט אנקה. "זה פשוט לא ייאמן! היא מפיצה שקרים אפילו כשהיא לא כאן!" גילה שמרה על קור רוח. "האם גברת רוזנברג עוברת על חוק כלשהו כשהיא מספקת שירות פרטי תמורת תשלום?" גליה הנהנה. "לא, אבל זה לא נראה טוב. המנהלת לא אוהבת את זה, במיוחד אחרי כל מה שקרה." זה היה ברור עכשיו. נועה הצליחה להתחבר למקורות מידע בתוך בית הספר או להשתמש בהורים שלא אהבו את גברת רוזנברג מלכתחילה. האיום של גברת רוזנברג התממש. נועה השתמשה בהצלחה הקטנה של גילה ושירה ככלי נגד המורה עצמה, בניסיון לפגוע גם בהן. "אל תדאגו. גברת רוזנברג איתנה," גילה אמרה לשירה. גילה נזכרה בכסף שהיא שמה במעטפה. זה הופך את זה לעניין מסחרי. החוזה הפרטי שגילה תכננה הוא מה שיגן עליהן ואת גברת רוזנברג. במהלך השיעור, גילה ראתה את המנהלת אברג'יל מורה לגברת שטרן להעביר לה הודעה. גברת שטרן הנהנה, ומייד העבירה פתק לגברת רוזנברג שקיבלה אותו בשקט. גילה לא הצליחה לקרוא את הפתק, אבל הייתה משוכנעת שזה המנהלת שמזמנת את גברת רוזנברג לשיחה. נראה שמישהו כבר התלונן. השיעור עבר לאט. המחשבה של גילה הייתה מלאה שאלות. איך נועה קיבלה את המידע על השיעורים הפרטיים? האם זה היה מישהו מבית הספר? או שאולי ההורים של הבנות האחרות ששמעו על השיעורים הפרטיים מנועה. גילה ידעה שנועה לא תשתוק. בסוף השיעור, גברת רוזנברג יצאה מהכיתה. היא צעדה ישר לכיוון משרד המנהלת, מבטה מתמיד. "זה בגללנו," שירה לחשה. גילה הנידה בראשה. "זה בגלל נועה. היא משתמשת בנו כדי לפגוע בגברת רוזנברג." גילה הייתה מודעת לכך שהרס את המוניטין של גברת רוזנברג היה יכול להוביל גם לסיום הקריירה שלה בבית הספר. הן עקבו בדאגה אחרי גברת רוזנברג נכנסת למשרד המנהלת. הדלת נסגרה מאחוריה ברכות. זה היה מתח שקט. כמה דקות לאחר מכן, גברת רוזנברג יצאה ממשרד המנהלת וחזרה למשרדה. היא נראתה רגועה לכאורה. גילה ידעה שהיא צריכה לדבר עם גברת רוזנברג בהקדם האפשרי. היא לא יכלה להתקשר אליה בזמן הלימודים, ולכן היא כתבה הודעה קצרה בטלפון: **<גברת רוזנברג, אנחנו רואות שנועה פועלת. האם אנחנו צריכות להיות מוכנות לעימות עם המנהלת? אנו מצטערות אם גרמנו לך בעיות.>** התשובה הגיעה כמעט מיד: **<אתן לא גרמתן לשום בעיות. הכל בסדר. נדבר אחר הצהריים, כשאשוב הביתה. דאגתן הופכת אותי לחשדנית. התמקדו באנגלית.>** ההודעה הרגיעה את גילה קלות. גברת רוזנברג שלטה במצב. בסוף היום, גילה ושירה חיכו לגברת רוזנברג בחצר בית הספר, ליד המונית שהזמינו. כשיצאה, פניה היו חתומים, אבל היא נראתה יציבה. "בואו נדבר קצת במונית," היא אמרה. "אין לי זמן לבזבז." שתיהן נכנסו למונית. גברת רוזנברג ישבה מקדימה. "המנהלת אברג'יל קיבלה תלונה מהורים של כמה בנות. הם טוענים שזה לא אתי שאני מספקת שיעורים פרטיים לבנות שאני מלמדת בכיתה, ושזה יכול לפגוע בהוגנות המבחנים. היא הזכירה גם שמועות על 'יחסים מיוחדים' בינינו," גברת רוזנברג דיווחה בצורה קצרה וקרה. שירה פתחה את הפה במחאה, אבל גילה השתיקה אותה בנגיעה קלה על היד. "מה אמרת לה?" גילה שאלה. "אמרתי שיש לי חוזה שירותים פרטי ביני לביניכן. אני מורה מוסמכת לאנגלית. אני מספקת חונכות כהכנסה צדדית. נתתי לה את העותק של החוזה הכתוב, ששמרתי במשרד. נתתי לה את הפרטים על התשלום ששילמתן לי. הבהרתי שאין שום יחס לא אתי. אמרתי שהיא יכולה לחקור את השיעורים שלי ולבדוק את ההוגנות. אמרתי שאין לי שום קשר עם נועה, ושמדובר בהפצת שמועות על ידי גורם עוין שרוצה לפגוע במוניטין שלי. היא קיבלה את זה." גילה הרגישה גל של הקלה, ואז גל של הערכה. גברת רוזנברג לא רק שהייתה מגינה טובה, היא הייתה גם בעלת ראש עסקי. גילה צדקה כשבחרה בה. "אז זה לא יפגע בך?" שירה שאלה, עדיין מודאגת. "זה לא יפגע בי אם אתן תפעלו עם התוכנית שאני יצרתי. אני סיפקתי לה את תוכנית הלימודים המאוזנת שבניתי עבורכן, בניסיון להוכיח שאני עוסקת בניהול זמן, לא רק בשיעורי אנגלית. היא התרשמה מהארגון. היא רואה בכן פוטנציאל אקדמי, והיא לא רוצה לראות את זה נהרס בגלל ניהול עצמי גרוע. המנהלת אברג'יל היא אישה של סדר. הראיתי לה סדר וארגון." גברת רוזנברג נתנה לגילה מבט משמעותי. "הראיתי לה שאני כאן כדי לעזור לכן להצליח, לא כדי להעניק לכן יתרון לא הוגן. עובדה. זה התשלום עבור שעות ייעוץ אקדמי, לא למבחנים. מילאתי את החלק שלי. עכשיו עליכן למלא את שלכן." המונית נעצרה ליד ביתה של שירה. גברת רוזנברג יצאה. "היום יש לכן 'זמן בטלני', בלי לחשוב על לימודים. ומחר אנחנו מתחילות את סבב הלימוד החדש. עקב התלונה, אני לא יכולה לבוא לבית הספר כדי ללמד אתכן באופן פרטי, אבל אני לרשותכן במייל. תשלחו לי את יומן העבודה היומי שלכן בערב. אני אענה לפני שאתן הולכות לישון." גילה ושירה יצאו מהמונית. עכשיו, עם המנטורית האקדמית שלהן מוגנת, והאיום של נועה מנוטרל זמנית, הן הרגישו ביטחון חדש. "אז, מה אנחנו עושות ב'זמן הבטלני' הזה?" שירה שאלה, מעבר כמעט מיידי מהחרדה לשמחה. "אנחנו צריכות ללכת לבלות," גילה השיבה. "אנחנו צריכות לשחרר את המוח. אנחנו הולכות ללכת לקניון." בתוך הקניון, גילה ושירה עבדו על שיפור הקשר החברתי שלהן, כפי שגברת רוזנברג הורתה. הן קנו לעצמן גלידה והסתובבו בחנויות, בלי מטרה ברורה, רק כדי לשחרר את הלחץ של הימים האחרונים. האנרגיה המחודשת של שירה הייתה מדבקת. גילה הרגישה שזה בדיוק מה שהיא צריכה. היא חשבה על הדיוק שהיא איבדה במבחן המתמטיקה. היעילות, היא הבינה, לא קשורה רק למספר השעות שאת משקיעה, אלא לאיכות השעות שאת משקיעה. הן חזרו לבית של שירה בערב. שירה רצתה להתחיל ללמוד מייד, אבל גילה עצרה אותה: "אנחנו לפי התוכנית של גברת רוזנברג. היום בטלני, מחר אנחנו מתחילות ללמוד במלוא הכוח." למחרת בבוקר, שתיהן התעוררו מוקדם, נחושות יותר. לוח הזמנים החדש היה מאתגר, אך פחות מכביד. הלימודים התמקדו במניעת עייפות ובשמירה על אנרגיות גבוהות. המשימות חולקו לכאלה שדורשות ריכוז מוחלט וכאלה שפחות. הן השקיעו את רוב הלימודים על אנגלית והיסטוריה, כפי שגברת רוזנברג הנחתה אותן. גילה החלה להרגיש את ההשפעה של הבקרה החדשה. המוח שלה חשב בצורה ברורה יותר, והיא הצליחה לשמור על ריכוז גבוה במשך כל סבב לימוד. הדיוק במשימותיה השתפר. היא לא הייתה צריכה למחוק ולכתוב שוב. במהלך סבב הלימוד הראשון, שירה רצתה לוותר על הפעילות הגופנית. "בואי נמשיך, אנחנו בדיוק במומנטום," שירה הציעה. "אנחנו לא שוברות את החוזה עם גברת רוזנברג," גילה אמרה בתקיפות. "היא מנטורית. אנחנו עובדות לפי הכללים שלה. דייקנות." שתיהן יצאו לריצה קצרה בשכונה. הריצה שחררה מעט לחץ. גילה חזרה עם ראש נקי יותר. במהלך היומיים הבאים, גילה ושירה יישמו את התוכנית החדשה בצורה קפדנית. הלימודים היו יעילים יותר. גילה חשה שהן משיגות יותר בחמש שעות עבודה מאשר בשמונה שעות בתוכנית הקודמת. הן עבדו יחד על תרגול מבחני אנגלית ישנים שגילה השיגה, כפי שגברת רוזנברג המליצה. גילה ראתה ששירה שיפרה את יכולתה להביע את עצמה, לא רק באנגלית. בלילה, גילה שלחה לגברת רוזנברג את יומן העבודה היומי שלהן. היא חיכתה בציפייה לתגובה. התגובה הגיעה בבוקר. **<יופי של התקדמות. נהדר שאתן מצליחות לשלב את הפעילות הגופנית והמנוחה. אני מציעה שתתמקדו בשאלוני הבנת הנקרא. שם הקבלה לסמינר עומדת על הרמה.>** גילה הרגישה שזה עובד. גברת רוזנברג לא רק סיפקה להן עזרים לימודיים, אלא גם אישור מקצועי שהדרך שלהן נכונה. זה היה כוח מניע חזק. הן התחילו לעבוד על הבנת הנקרא. שירה עדיין התקשתה מעט. "אני לא מבינה מה מנסה המורה לומר כאן," אמרה שירה, מתוסכלת. "אנחנו לא מנסות לקרוא את הכוונות של המורה," גילה הסבירה. "אנחנו מנסות לנתח את השאלה. בואי נחלק את הבעיה: מה הטקסט אומר, ומה השאלה רוצה לדעת." גילה חילקה את המשימות לפרטים קטנים, ניסתה למצוא דפוסים. "זה כמו במתמטיקה. אם את יודעת את השיטה, את יכולה לפתור כל בעיה. המילים משתנות, אבל המבנה נשאר." שירה הצליחה להתמודד עם זה. הדיבורים הקודמים על הבריונות של נועה ועל הלחצים של בית הספר נעלמו. הן היו ממוקדות לחלוטין במשימה. אפילו שהמידע על השיעורים הפרטיים כבר הגיע למנהלת, ואפילו שנועה ניסתה להשתמש בזה, גילה ושירה יכלו להמשיך בדרך שלהן. הן יכלו להתעלם. זה היה הניצחון הקטן שלהן. נועה רצתה להרוס. גילה ושירה בנו במקום זה. נועה הפיצה שמועות. גילה ושירה הפיצו הצלחה. ביום שלישי, המנהלת התקשרה להורים של שירה, וביקשה לדבר על השיעורים הפרטיים. הוריה של שירה, שהיו שמחים מאוד מהשיפור בציונים של בתם, עמדו לצדן. "גילה הסבירה לנו שזה לגיטימי. גברת רוזנברג היא מורה מוסמכת. היא נותנת שיעורים פרטיים בצורה חוקית. הילדה שלנו משתפרת. אנחנו לא רואים שום בעיה," אביה של שירה אמר למנהלת. המנהלת לא יכלה להתערב יותר מדי. גברת רוזנברג עשתה את כל מה שצריך כדי להגן על עצמה. גילה הרגישה שהמערכה נגד נועה עברה לשלב של לחימה בתנאי שטח מרוחקים. נועה לא הייתה עוד איום פיזי בבית הספר. היא הייתה רק רעש רקע, שמועות שצריך לנטרל באמצעות עובדות והצלחה. גילה ושירה סיימו אחר הצהריים של יום שלישי בסבב לימודים מרוכז. מחר זה היום האחרון שיש להן. ביום חמישי בבוקר, היא נוסעת הביתה. הדרך שלפניהן עדיין הייתה ארוכה, אבל עכשיו, עם גברת רוזנברג כמנטורית, היא הייתה מתוכננת לפרטים הקטנים ביותר. גילה סגרה את המחברת שלה. הלימודים הפכו להיות חלק רגיל מהחיים, לא נטל כבד. "אנחנו עומדות בסיכויים טובים יותר עכשיו, נכון?" שירה שאלה. "אנחנו עומדות הכי טוב שאפשר," גילה השיבה. "התוכנית מושלמת. עכשיו אנחנו צריכות רק ללמוד." גילה חשה שעם הארגון החדש והניסיון של גברת רוזנברג, הן עומדות בסיכויים טובים יותר להצליח, למרות תכנונה של נועה לפגוע בהן.