## פרק 32: קאמבק: הבחירה בנועה והשלום האמיתי
גילה ושירה סיימו זה עתה את הפגישה עם דויטש. שתיהן יצאו מחדר הישיבות, מלוות בברוקמן הנלהב. הן חזרו למשרד הקטן והחדש שלהן בסמינר כדי להתחיל בעבודה על המודול הבינלאומי. שירה פרשה את הצעת הקורס המתורגמת לאנגלית, וגילה הביטה בהתלהבות בנתונים האנליטיים של מקרה בוחן 13.
הטלפון של גילה צלצל. זה לא היה מייל, לא הודעה, אלא שיחת וידאו, ועל המסך הופיע הלוגו של המזכירות הנשיאותית האמריקאית. גילה עצרה את מה שהיא עשתה, ולרגע הרגישה שמערכת היחסים שלה עם הבית הלבן עדיין לא הסתיימה.
"עניתי," אמרה גילה לשירה, וסימנה לה לשתוק. שירה נשענה קדימה אל הטלפון.
"מרת גילה," אמר קול רשמי של אישה צעירה ובלונדינית שדיברה אנגלית מושלמת. "הנשיא ביקש ממני אישית לעדכן אותך בנוגע לבקשה שהעלית. מר לוי שוחרר ממעצרו לפני כמעט שבוע, בכפוף לתנאים מגבילים מסוימים, כפי שביקשת. ההליכים הפורמליים של החנינה התקיימו במהירות חסרת תקדים. זה היה עניין מורכב, במיוחד בהתחשב ברקע התיק שלו, אבל הנשיא עמד במילתו ועמד על כך שהבקשה שלך כובדה במלואה."
גילה הנידה בראשה. שיחרורו של מר לוי היה ההוכחה הברורה ביותר לכוחה של ההשפעה שלהן, והכוח הזה הונח על עקרון של שלום.
"תודה רבה לך ולנשיא," ענתה גילה בזהירות. "אני שמחה מאוד לשמוע על כך. זה מאוד חשוב לי."
"ויש עוד דבר," אמרה המזכירה. "הנשיא עודכן בכך שהחלטתם, את ושותפתך הגברת שירה, לשנות את המיקוד של הקרן. עזיבת המיקוד בשקיפות פיננסית בלבד, והרחבתו למה שאתן מכנות 'שלום פנים כיתתי וחינוך לאי-אלימות'... הנשיא ביקש ממני להעביר לך את הערכתו העמוקה. הוא חושב שזו הצהרה עוצמתית, במיוחד לאור הרקע של מערכת היחסים שלך עם נועה, של אביה עכשיו מקבל חנינה בזכותך. הוא אומר שזה המסר החשוב ביותר שאפשר להעביר היום לעולם, כלומר ששינוי חברתי מתחיל במרחב האישי ביותר."
גילה חשה צביטה עמוקה. לא רק שהנשיא קיים את הבטחתו, אלא גם שהוא עקב אחר התפתחות הקרן והבין את המשמעות הרחבה יותר של העקרונות עליה עמדה.
"אני מאחלת לכם כל טוב בהמשך הדרך," סיימה המזכירה, והשיחה נותקה.
שירה נשמה לרווחה. "זהו. המטרה הושלמה. לוי חופשי. הקרן מוכרת. נשיא ארצות הברית מעריץ אותך. עכשיו אנחנו יכולות סוף סוף ללמד את הקורס כמו שצריך?"
גילה חייכה, אבל לרגע היא שקעה בהרהורים. שלום. המילה הזו הדהדה בראשה. משהו השתחרר בליבה. למרות שכל מטרתה הייתה לבנות מגן אנליטי מפני אריק, הדרך הפכה להיות מטרה חיובית בפני עצמה.
כמכחץ על המחשב הנייד, הגיע מייל, הודעה או פתק, הופיעה על צג גילה הודעה. זו לא הייתה הודעת עבודה או מייל רשמי. זו הייתה הודעת טקסט פשוטה. ממקור לא מזוהה.
היא הסתכלה על המסך. מספר טלפון לא מוכר.
**נועה:** "גילה. זו נועה. אני יודעת שאבא שלי שוחרר. אני גם יודעת למה. אני צריכה לדבר איתך. בבקשה. זה חשוב יותר מכל דבר שהיה בינינו."
שירה קראה את ההודעה מעבר לכתפה של גילה. "נועה? למה שהיא תרצה לדבר איתך? אחרי כל מה שקרה?"
"היא רוצה לדבר כי המציאות שלה התהפכה," אמרה גילה. "היא זכרה אותי כקורבן שהיא הפכה למפלצת. היא עכשיו רואה שאני מישהי שמוכנה להשתמש בכוח שלה לא למען נקמה, אלא למען אחרים, ואפילו למענה. זה שינוי רגשי שקשה להתכחש לו."
"את הולכת להיפגש איתה?" שאלה שירה בזהירות.
"כן. אני חושבת שזה חלק מהשלום הפנימי הכיתתי שאנחנו מנסות לקדם. אי-אפשר ללמד שלום אם לא מתרגלים אותו. וחוץ מזה, נועה הייתה הדבר הראשון שהוליד את הקרן הזו. אם אני משלימה איתה, אני משלימה עם העבר שלי ועם המסע שלי."
גילה השיבה להודעה של נועה. "בסדר. איפה ומתי?"
נועה הציעה להיפגש בבית קפה קטן ושקט, רחוק מהסמינר ומבית הספר הישן. גילה הסכימה מיד.
שירה החליטה להישאר במשרד כדי להשלים את התרגום של מסמכי הקרן, למרות שהיא לא רצתה שגילה תלך לבד.
"אם משהו קורה, תתקשרי אליי מיד," אמרה שירה.
"אל תדאגי," אמרה גילה והחליפה את בגדי העבודה שלה למשהו יותר נוח. "אני כבר לא תלמידת תיכון. ואני הולכת לדבר עם מישהי שקיבלה חנינה לאבא שלה על גבי. היא לא תאיים עליי."
### המפגש עם נועה
גילה הגיעה לבית הקפה. נועה כבר ישבה בשולחן בפינה, רחוק מהחלון. היא נראתה שונה. לא רק עייפה, אלא פגיעה. ההכחשה והיהירות פינו את מקומם לחוסר ביטחון שקט. היא הייתה לבושה יותר בצניעות, והשיער שלה נראה רך יותר, פחות מתוח.
"תודה שבאת," אמרה נועה, קולה נמוך.
"אין בעד מה," אמרה גילה, והתיישבה מולה. היא הזמינה קפה.
"אני יודעת מה עשית," אמרה נועה, מביטה בעיניה של גילה. "אני יודעת שאבא שלי חופשי בגללך. הפעם האחרונה שדיברנו... זה היה רע. הכי רע שיש. אבל אני לא מבינה. למה? למה שתעשי דבר כזה? אחרי כל מה שעשיתי לך?"
"זו שאלה טובה," אמרה גילה. "התשובה פשוטה; זה לא היה עליך. זה היה על העקרונות. מנעתי אסון גדול בארצות הברית. כשנשיא ארצות הברית שאל אותי מה אני רוצה כתמורה, הדבר היחיד שהיה חשוב לי הוא להכניס את עניין חשיבות הדיאלוג והשלום לדעת הציבור. חנינה לאבא שלך הייתה האמצעי, לא המטרה. היא הפכה את הסיפור שלנו למשל על שלום. היא הפכה את הכוח שלי למשהו חיובי."
נועה נשענה לאחור. "אחרי שאבא שלי נכנס לכלא, הבית שלנו התפרק, כלכלית ורגשית. כל מה שהתרכזתי בו זה להאשים אותך, להשיג נקמה. אבל כשהוא יצא, פתאום, הבנתי שזה לא נכון. כל הנקמה הייתה ריקה."
"ומה עכשיו?" שאלה גילה.
נועה נאנחה. "עכשיו אני מבינה כמה הייתי בודדה. כמה הייתי רעילה. כל ההתנהגות שלי הייתה ככסות לריקבון פנימי. הנרטיב שאני יצרתי, עליי כקורבן, או עליי כמישהי חזקה שמעיפה את מי שמפריעה, כל זה התפוגג. הסמינר הזה... זה ההפך מכל מה שאני מייצגת."
גילה לא הנידה בראשה. היא פשוט חיכתה.
"הבנתי שהבעיה שלי לא הייתה בך, היא הייתה בי," אמרה נועה. "כל מה שעשיתי בכיתה היה מתוך תחושה של חוסר חשיבות. אני הייתי מוקפת ברעש, אבל כל מה שרציתי הוא שקט. אבא שלי לא נתן לי דוגמה טובה. הוא לימד אותי לשקר, לתמרן. אחרי שהוא נכנס לכלא, ראיתי את העולם יותר בבירור. ראיתי כמה קל לשקר ולהאמין לשקר."
"הקרן שלנו עוסקת ביושרה," אמרה גילה. "לא רק פיננסית, אלא גם חברתית."
"בדיוק," אמרה נועה. "וזה מה שהביא אותי לכאן. הקרן הזו – היא צריכה מישהו שיבין את הצד האפל, את הצד של המניפולציה החברתית, את מה שנוצר מתוך שעמום, חוסר תקווה, וחוסר זהות. זה לא קשור לכסף. זה קשור לריקבון שמתחיל בגילנו."
נועה הציעה לגילה הצעה מפתיעה. היא רצתה להצטרף לקרן.
"אני כבר לא אותה נועה שמכרים," אמרה. "אני הייתי בשיקום. לא בגלל עבירה, אלא בגלל שחייתי עם מניפולציות. עברתי תוכנית מובנית של גמילה מרשתות חברתיות רעילות ומנגנוני הגנה רעילים. יש לי ניסיון עצום בלהבין איך פועל הצד האפל של 'השלום הפנימי הכיתתי'. אני יודעת בדיוק מה מוביל ילדים להרוס את החיים של האחרים, למה הם ממציאים שקרים ומספרים אותם. זה לא רוע; זה רק חוסר תקווה."
נועה הביטה בגילה בציפייה. "אני מציעה את עצמי כיועצת חברתית של הקרן. אני יכולה להביא את הניסיון שלי, את הידע שלי על המנגנונים של הרשתות החברתיות, ואת הניסיון שלי עם הצד הקיצוני של שיח שנאה. אני אזהה את סממני השחיתות החברתית הרבה יותר מהר ממישהו שלא היה שם."
גילה שתתה מהקפה שלה, חושבת על ההצעה. זו הייתה הצעה שהיא לא יכלה לצפות לה. נועה, האויבת שהפכה למשקפת.
"אני רואה את היתרונות," אמרה גילה לבסוף. "הקרן נועדה ממילא לשקיפות מלאה. אני צריכה לבדוק את זה עם שירה, וכמובן, עם ברוקמן ודויטש. את יכולה לשאת את הבדיקה הציבורית של העבר שלך?"
"אין לי מה להפסיד," אמרה נועה. "המוניטין שלי הרוס ממילא, אבל אני לא צריכה אותו. אני לא רוצה להיות זו שתוקפת, אני רוצה להיות זו שמגנה. אני צריכה לתרום כדי להצדיק את החנינה. אני חייבת לך, גילה."
"את לא חייבת לי כלום," אמרה גילה. "השלום הוא לא חוב. הוא בחירה. אם את מוכנה להיות שקופה לחלוטין ולעבוד לפי העקרונות שלנו, זה יכול לעבוד. אבל את צריכה להבין, כל פעולה שלך תהיה תחת זכוכית מגדלת, במיוחד בעיני אנשים כמו ברוקמן."
"אני מוכנה," אמרה נועה, קולה תקיף. "אני מוכנה להשקיע את חיי בניסיון לתקן את הדוגמה הרעה שאני נתתי."
גילה חזרה למשרד. שירה נראתה מופתעת שהיא חזרה כל כך מהר. כשהיא שמעה על תוכן הפגישה, שירה הביעה חשש.
"נועה? אנחנו צריכות לשלב אותה בקרן? היא האדם שתמיד ניסה להרוס לנו את החיים!"
"בדיוק בגלל זה," אמרה גילה. "הקרן עוסקת ביושרה ושלום פנימי. אם נועה מוכנה לחשוף את המנגנונים שלה, היא תנקה את העבר שלה ותעניק לנו את הניסיון שאף אחד אחר לא יכול להעניק. אף אחד מאיתנו לא חווה את הריקבון החברתי כמו שהיא חוותה אותו מהצד המניפולטיבי. זה ייתן לקורס שלנו עומק חדש לחלוטין. זה יחבר את מקרה בוחן 13 – הנתונים הכמותיים – עם הכשל החברתי שמאפשר אותם."
שירה ישבה בשקט. גילה לא דחקה בה. היא ידעה שההחלטה היא שלהן יחד.
"בסדר," אמרה שירה לבסוף. "אבל אם היא מנסה משהו, אנחנו נפטרות ממנה במיידי. אנחנו עובדות בשקיפות מלאה. אם היא משקרת, זה יתגלה מיידית."
"מסכימה," אמרה גילה, והוציאה את הטלפון שלה כדי להתקשר לברוקמן.
### הפגישה המשולשת
ברוקמן לא הופתע מקיומה של נועה בסיפור, אבל הוא הופתע מהכוונה לצרף אותה.
"בטח שמעתם על החנינה של מר לוי," אמר ברוקמן, קולו נשמע מעבר לטלפון. גילה ושירה היו במשרד שלהן. הן שלחו לברוקמן הזמנה לפגישת זום דחופה.
"כן," אמרה גילה. "עכשיו, אנחנו רוצות להציג בפניך את השלב הבא באבולוציה של הקרן. אנחנו רוצות להפוך את המילים 'שלום פנים כיתתי' למשהו פרקטי. וזה נעשה באמצעות גיוסה של נועה לצוות שלנו."
ברוקמן שתק. "נועה? מרת לוי? זו שהאשימה אתכן בהעתקה ובאלימות? זו הסיכון התדמיתי הגדול ביותר שיכול להיות לקרן שלנו. איך נסביר את זה לציבור?"
"נסביר את זה כשלב הריפוי הסופי," אמרה גילה. "נועה מגיעה אלינו כיועצת חברתית. הניסיון שלה במערכות של מניפולציה חברתית ושימוש ברשתות ככלי להסתה, הוא בלתי ניתן להשגה. אנחנו יכולות להשתמש בזה כדי ללמד סטודנטים איך קשרים חברתיים שבורים מובילים לשחיתות גדולה יותר. אין שחיתות פיננסית ללא כשל חברתי מקדים."
שירה הצטרפה לשיחה. "הקורס שלנו עוסק ב'למה'. למה סטודנטים לעסקים מגיעים למצב שהם מוכנים לעבור על החוק? למה הם מוכנים להסתכן בהרס עצמי ובהרס של אחרים? התשובה היא לא רק חוסר ידע, אלא חוסר יושרה פנימית. ומזה נועה מבינה הכי הרבה."
הן הביאו את נועה לשיחה. נועה דיברה בבהירות, בלי מניפולציות. היא הסבירה את נקודת המבט שלה על "שעמום והיעדר זהות" כשורש לכל ההתנהגות הרעילה שהיא יצרה.
"הבעיה עם הילדים בכיתה," אמרה נועה לברוקמן, "היא לא שהם רעים. זה שהם חסרי כיוון ומשועממים. זה מה שמוביל אותם לחפש ריגושים במקומות לא נכונים. אבא שלי, לדוגמה, הפך את העסק שלו למכונת כסף שחור בגלל שעמום מלהיות רואה חשבון רגיל. זה אותו מנגנון. תת-תרבות של יושרה שאינה רק קשורה לחישובים, אלא לזהות."
גילה הוסיפה: "הקורס שלנו, כפי שהוא עומד, מנוגד לשחיתות כספית. אבל הוא צריך להיות מנוגד לשחיתות חברתית. אנחנו צריכים ללמד את הסטודנטים שלנו איך לבנות זהות חזקה המבוססת על יושרה. נועה תעזור לנו לשלב את זה בקורס."
ברוקמן לא אהב את זה. "אתן שוב מוסיפות אלמנט רגשי למנגנון אנליטי. זה מערער את הלגיטימציה האקדמית. דויטש דורש אובייקטיביות, לא יועצת חברתית עם רקע מפוקפק."
"האובייקטיביות שלנו נובעת מהשקיפות המלאה שלנו," אמרה גילה. "נועה תהיה שקופה בדיוק כמו הקרן. כל העבר שלה יעמוד מולנו. היא תהיה הפנים של ה'טעות הניתנת לתיקון'. אם הקרן שלנו לא מסוגלת לקבל ריפוי, אין לה זכות קיום. זה מגן גם על דויטש, כי זה מראה שאנחנו מבינות את הצורך בריפוי עמוק."
ברוקמן הבין את המשמעות האסטרטגית. הנוכחות של נועה תיקח את הסיפור המקומי שלהן לרמה חדשה של משמעות. היא תהפוך את הניצחון שלהן על הריקבון הפיננסי לניצחון על הריקבון החברתי. זו הייתה דרכה של גילה להחזיר את נועה לדרך הישר ולספק לקרן עומק נרטיבי חסר תקדים.
"בסדר," אמר ברוקמן. "אני מוכן לשקול את זה. תכינו לי מסמך מפורט, שבו יחידת ה'שלום הפנימי והזהות החיובית' מוצגת כליבת המקרה החברתי המקדים למקרה בוחן 13. תנתחו בדיוק איך הסטת כספים ציבוריים קשורה ישירות לתחושת השעמום והריקנות של הדור הצעיר."
גילה ושירה הבינו שברוקמן, למרות הציניות, הוכנע לאידיאולוגיה הבלתי ניתנת לערעור שלהן.
"יחידת ה'זהות החיובית' תהיה מקימה של הקורס," אמר ברוקמן, כמעט לעצמו. "זו הדרך היחידה שבה דויטש יקבל 'יועצת חברתית' עם רקע של בריונות."
### בניית יחידת הזהות החיובית
שלושתן התיישבו מיד לעבודה. גילה, שירה ונועה. זו הייתה חוויה חריגה, להיות באותו החדר עם נועה, לעבוד יחד למען מטרה משותפת. הקונפליקטים האישיים נעלמו, ורק הרצון לבנות משהו משמעותי נשאר.
נועה הייתה גאון בפירוק מנגנונים חברתיים. "תחשבו על רשתות חברתיות," אמרה נועה. "הן מציעות ריגוש מיידי, אבל גורמות לריקנות ארוכת טווח. זה בדיוק כמו הונאת פונזי. ההבטחה לתגמול עצום מחליפה עבודה קשה ויושרה. זה לא רק כסף, זו 'כלכלת תשומת לב'."
גילה לקחה את הנתונים החברתיים שנועה הביאה, והפכה אותם למודלים אנליטיים. "אם כלכלת הונאה פועלת על הבטחה ריקה," אמרה גילה, "אז כלכלת היושרה צריכה לפעול על ערך ממשי. הערך הממשי הוא 'אוטונומיה מוסרית'."
שירה עבדה על הצד הפדגוגי. "איך אנחנו מכניסות את זה ללימודים? אנחנו לא יכולות לתת להם שיעורי מוסר. אנחנו צריכות לתת להם כלים של ניתוח עצמי. נועה, מה היה חסר לך בכיתה?"
"חזון," ענתה נועה מיד. "כל מה שעניין את ההנהלה היה ציונים ובית ספר שקט. לא עניין אותם אם הילדים משועממים וריקים מבפנים. זה מה שגרם לי ליצור דרמה. זה נתן לי 'חשיבות'."
הן גיבשו יחד את הקונספט החדש: **יחידת ה'זהות החיובית והבנייה הקהילתית: המרכיב החסר ביושרה הפיננסית'**.
הרעיון המרכזי היה הפיכת האנליטיקה הפיננסית של מקרה בוחן 13 מזיהוי הכשלים הרגולטוריים (נושא שגילה התמחתה בו) לזיהוי הכשלים החברתיים (נושא שנועה התמחתה בו). הקורס יתחיל עם ניתוח של השלכות חברתיות של שחיתות, וימשיך להגדרה ברורה של מהי זהות חיובית.
"אנחנו נלמד את הסטודנטים שלנו," אמרה גילה, מקלידה את הפסקה האחרונה במסמך שהן הכינו לברוקמן, "שיושרה מתחילה בבית. ואם הם לא יכולים להיות ישרים עם עצמם, הם לא יהיו ישרים עם החשבונות של החברה שלהם. הדרישה לשקיפות מלאה היא לא רק דרך להגן על הקרן, היא דוגמה אישית."
נועה העיפה מבט בשעון. היא הייתה אמורה לחזור לביתה. אביה היה בבית, והיה חשוב לה להיות חלק מהשיקום שלו. היא הניחה את ידה על המסמך.
"זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיים שלי," אמרה נועה. "אני מרגישה שאני מתקנת לא רק את העבר, אלא גם את הדרך שהייתי בה."
שירה הסתכלה על גילה. הניצחון לא היה רק אקדמי או פיננסי. הוא הפך לשלום אמיתי, שלום שבנוי על שיקום והבנה שאנשים יכולים להשתנות.
הן שלחו לברוקמן את המסמך. התגובה שלו הייתה מידית.
**ברוקמן (מייל):** *מסמך מרשים. הניתוח של שחיקה ערכית חברתית כבסיס לשחיתות כספית מקצועי, ובלתי ניתן לערעור. שלחו לי בבקשה את נועה לשיחה, יחידת הזהות החיובית מאושרת. זה מעלה את הקרן לרמה הבאה. אכין את המסמכים לדויטש מיד.*
ברוקמן קבע פגישת פנים אל פנים למחרת כדי לדון בפרטים האחרונים לפני הפתיחה הרשמית של הקורס.
### השלב האסטרטגי האחרון
למחרת בבוקר, גילה, שירה ונועה נפגשו עם ברוקמן במשרדו המרווח. נועה הסבירה לברוקמן את תוכנית העבודה שלה, שכללה שימוש בשיטות ניתוח טקסטואלי (כפי שלימדה רוזנברג) כדי לזהות טרמינולוגיות של מניפולציה בדו"חות פיננסיים, ושימוש במודל המתמטי (כפי שלימדה שטרן) כדי לנתח פערים תקציביים כדוגמאות ברורות ל'בריונות מוסווית'.
"זה הופך את הקורס שלכן ממסמך אנליטי לחוויה שיקומית," אמר ברוקמן. "נועה, את תהיי נכס. אני רואה את היתרון האסטרטגי. אבל נצטרך להיות זהירים. לוי, עורך הדין, עדיין מנסה לערער את הלגיטימיות של הקרן. אם הוא יגלה שנועה כאן, הוא ישתמש בזה כדי לטעון שהקרן מנוהלת על ידי אינטרסים אישיים ובעלת עבר מפוקפק."
"נועה תהיה שקופה," אמרה גילה. "הכסף, המניע, הקשר – הכל יהיה שקוף לציבור האקדמי. לוי לא יכול לתקוף שום דבר שהוא שקוף לחלוטין. זה יחליש את טענותיו על הליך סודי."
"חוץ מזה," אמרה נועה, "אני כבר לא קשורה לאבא שלי באופן עסקי או משפטי. כל המניפולציות נגמרו. לוי לא יכול להשתמש בי כדי לפגוע בגילה."
"הסיכון הגדול ביותר הוא התגובה הציבורית," אמר ברוקמן. "אנשים ישאלו: למה נועה? התשובה שלכן חייבת להיות מושלמת. היא חייבת להיות אקדמית."
"התשובה היא 'אפס סובלנות לכשל חברתי'," אמרה שירה. "אנחנו לא רק מגיבות לנזק שנוצר. אנחנו מלמדות את המנגנון ההתחלתי. נועה היא ה'כשל החברתי הניתן לתיקון'."
ברוקמן הודה בכך שזה היה מתוחכם מאוד. הוא הסכים לשלב את נועה בקרן כיועצת פדגוגית-חברתית, תפקיד שיאפשר לה להשתלב בבניית תוכן הקורס מבלי להיות חשופה מיידית למוקד התדמיתי.
"גילה," אמר ברוקמן. "אתן מתחילות את הקורס בעוד פחות משבועיים. תתמקדו בתוכן. אני אטפל בלוי ובדויטש ובמבנה הארגוני. אני ארצה שתפתחו מודול שמחשב 'מדד יושרה ארגונית' על בסיס נתונים חברתיים. תראו לדויטש שזה יותר מסתם שיחת עידוד."
גילה, שירה ונועה יצאו משם, מרגישות שהמערך שלהן הושלם. שלוש תלמידות תיכון לשעבר – אחת עם כסף ודיוק אנליטי, השנייה עם אינטליגנציה ורצון ללמוד, והשלישית עם ניסיון עמוק בבניית חומות וחוסר יושרה, ועכשיו גם עם כנות.
### המשך לעבוד בתיאום – בניית הקהילה
גילה, שירה ונועה חזרו למשרד. הן התמקדו בהפיכת יחידת הזהות החיובית למודול למידה פרקטי. נועה סיפקה נרטיבים אישיים על מה שגרם לה לתמרן ולשקר, ואיך זה יצר עיוותים בתפיסה שלה.
"המטרה היא להראות לסטודנטים," אמרה נועה, "שקניית בגדי מעצבים או רכב יקר היא אותו מנגנון שבו אבא שלי קנה נכסים כדי להלבין כספים. זו לא מציאות, זו רק דמות."
"אנחנו צריכות לחבר את זה למקרה בוחן 13," אמרה גילה. "הכשל הרגולטורי שהעניק לאריק את הזכות להסתיר כספים, הוא בדיוק הכשל החברתי שגרם לך להסתיר את המניפולציות שלך. חוסר שקיפות הוא שחיתות בכל רמה."
שירה עבדה על יצירת תוכנית מעשית ל"בניית קהילה וזהות חיובית", מתוך מחשבה שזה הכרחי כדי לנתק את הסטודנטים מהרעיון שהם חייבים להיות "מצליחנים" בכל מחיר.
הן עבדו שעות ארוכות, והאינטראקציה ביניהן הייתה מפתיעה. נועה הביאה כנות קשה, שירה הביאה גישה מאוזנת, וגילה הביאה את הדיוק האנליטי. הליך שיתוף הפעולה הזה היה ההוכחה הברורה ביותר לכך שהשלום הפנימי הכיתתי אפשרי.
במהלך העבודה, נועה חשפה פרטים נוספים על האופן שבו אביה, מר לוי, היה משתמש בלשון ממוקדת כדי לשטוף את מוחם של אנשים. גילה השתמשה בניתוחים האלה כדי לחזק את המודול הטקסטואלי של רוזנברג.
"כשאבא שלי היה משכנע עובדים," אמרה נועה, "הוא אף פעם לא השתמש במילים 'שקר' או 'עבירה'. הוא השתמש במילים כמו 'התייעלות', 'ניהול סיכונים', ו'צמצום חשיפה'. המילים האלה הפכו את העבירה למשהו חוקי באופן מוסרי."
גילה ושירה הבינו שהן לא רק בונות קרן. הן בונות מחסום אידיאולוגי נגד מילים רעילות ותפיסות עוות.
### הצגת הקרן החדשה לברוקמן
בסוף השבוע, גילה, שירה ונועה נפגשו עם ברוקמן פעם נוספת, הפעם כדי להציג את המודול הלימודי המלא.
"הקורס שלנו," אמרה גילה, "מתחיל עכשיו עם יחידת ה'שעמום והיעדר הזהות' שמגיעה ישירות מניסיונה של נועה. נועה טוענת, באופן משכנע, שמרבית השחיתות בגיל הצעיר נובעת מחוסר מטרה. אם אין לסטודנטים זהות חזקה ואמונה במשהו משמעותי, הם יחפשו את הסיפוק בדרכים קלות ונגטיביות."
נועה הצביעה על שקף שמציג גרף המקשר בין "תחושת חוסר משמעות" לבין "נכונות להסתכן בגין רווח קל". הנתונים היו עדיין מופשטים, אבל תחושת הרלוונטיות שלהם הייתה עוצמתית.
"ההיעדר הזהות הוא המנגנון הפנימי שמאפשר את הונאות הפונזי והלבנת ההון," אמרה נועה. "כי מי שאינו מחויב לדבר מה אמיתי, מחויב רק לכסף."
ברוקמן היה מרוצה, אבל שוב, הוא היה עסוק ביוקרה האקדמית ובשיווק. "זה נרטיב מאוד חזק. אני אוהב את זה. אבל הקורס עדיין צריך להיות מעשי."
"המעשיות נובעת מהבנה עמוקה יותר," אמרה שירה. "אנחנו הופכות את הסטודנטים שלנו ל'אנליסטים של יושרה', לא רק של כספים. הם מזהים את הבעיה מהשורש האישי שלה, ואז מטפלים בה ברמה הפיננסית."
ברוקמן הבין את הפוטנציאל. הקרן הזו, שהחלה ככלי הגנה של שתי תלמידות תיכון נגד אריק, הפכה לגוף מחקרי בעל חשיבות חברתית רחבה.
"אני מאשר את המודול הזה," אמר ברוקמן. "יחידת הזהות החיובית עכשיו היא מרכיב מרכזי בקורס 'שקיפות ומוסר פיננסי'. זה מעניק לקורס משמעות ייחודית שאין לאף קורס אחר באף סמינר."
גילה, שירה ונועה יצאו משם, מרוצות. זה היה הניצחון הסופי שלהן. הן לא רק השיגו את מקומן בסמינר, אלא חוללו מהפכה בתוכנית הלימודים, מתוך הבנה כיצד השחיתות הפיננסית נובעת משורשים חברתיים עמוקים של ריקנות וחיפוש אחר זהות.
הן הבינו שהתפקיד האמיתי של הקרן הוא לעורר שינוי מהותי, וזה רק יתחיל עם הקורס שיפתח בסמינר.
גילה חשבה על הדרך הארוכה שהיא ושירה עברו: מהלחישות בכיתה, דרך הנקמה המתוחכמת, ועד לשיקום של האויבת שלהן לשעבר. שלום פנים כיתתי. היא הסתכלה על שירה ונועה. היא ידעה שהקרן שלהן עכשיו היא מטרה חיובית בפני עצמה, ושהן יצרו משהו שיחזיק מעמד.
</p>
<p>
</p>
Comments (0)
No comments yet. Be the first to share your thoughts!