פרק 5: מבצע סתימת פרצות

החתול-כלב דהר לאורך גדת הנחל, כשטלפיים קדמיות ואחוריות מתחלפות בתיאום מושלם שנועד לשדר עוצמה של רכב שטח מבצעי. הוא לא סתם רץ, אלא ביצע תמרון איגוף רחב שהקיף את עיקולי הנחל המיוערים. מאחוריו נשפו הארנבון הקשוח ומרכביהו, כשהם שומרים על מרחק טקטי קבוע כדי לא להוות מטרה אחת גדולה לשום אויב פוטנציאלי. הבוץ הניתז מהקרקע הפך את הפרווה שלהם למשהו שדומה יותר למדים של יחידת קומנדו בשטח מושקה. הם המשיכו להתקדם עד שהרעש של זרימת המים השתנה פתאום למשהו חנוק ומעומעם.

מול החבורה הופיעה חסימה אדירה של סלעים וענפים שגובהה עלה על גובהו של מרכביהו פי כמה וכמה. המכשול הזה לא נראה כמו משהו שבנו אותו בנחת, אלא כאילו מישהו ניסה בכוח למנוע מהנחל לזרום בצורה תקינה. החתול-כלב הרים את כפתו באוויר וסימן לחבורה לעצור מיד, כשהוא מנמיך את גופו אל הקרקע הלחה. הוא רכן קדימה, גופו מתוח כמו קפיץ שמוכן להשתחרר בכל רגע של איבוד שליטה.

"תפסו מחסה מאחורי שיח הפטל הזה," הוא לחש בקול הצרוד שלו, מצביע על מקבץ קוצים שנראה כאילו הוא מסוגל להסתיר גדוד שלם.

הם השתחלו אל תוך העלים והקוצים בלי להתלונן על הדקירות הקטנות שהציקו להם בעור. המנהיג הרים את כפותיו הקדמיות אל עיניו, סוגר את אצבעותיו לעיגולים קטנים המדמים משקפת צבאית משוכללת. הוא החל לסרוק את ראש החסימה בתנועות איטיות ומדודות, עובר על כל ענף בולט וכל אבן יציבה. הארנבון ומרכביהו המתינו בדריכות, מנסים להבין מה הוא רואה מעבר לערמת הפסולת.

על ראש המחסום, בנקודה הכי גבוהה ומרשימה, ישבה דמות קטנה שחבשה משהו שנראה כמו אפוד קרבי עשוי עלי שלכת יבשים. זו הייתה חולדת נחלים בודדת עם הבעת פנים שאמרה שהיא שונאת כל יצור חי שמתקרב לרדיוס שלה. היא ישבה על כיסא מאולתר שהיה מורכב משאריות עץ וחוטי דיג ישנים, כשלידה מונח שלט קרטון רטוב שהדיו עליו התפשט לכל הכיוונים. "עצור – דסק ביקורת גבולות עצמאי", נכתב שם באותיות גדולות ומטושטשות שהבהירו שהחוקים ביער השתנו באופן חד צדדי.

החתול-כלב נחר בבוז כשהוא ראה את המפגן היומרני הזה והחליט שלא הגיע הזמן לפשרות דיפלומטיות. הוא הזדקף על רגליו האחוריות, יוצא מהמחסה שלו בצעדים כבדים שהרעידו את הענפים היבשים שמתחתיו. הארנבון ומרכביהו יצאו בעקבותיו, מרימים את הסנטרים שלהם כדי להיראות מאיימים ככל האפשר למרות גודלם החמוד.

"אני מכריז בזאת על מצב של מרד חמוש בשלטון המרכזי וביטול הריבונות המזוייפת שלך!" שאג החתול-כלב אל עבר החולדה היושבת למעלה.

החולדה אפילו לא מצמצה מול השאגה, אלא רק הרימה את השלט הרטוב שלה גבוה יותר באוויר. "אשרות מעבר אקולוגיות, בבקשה," היא אמרה בקול דק ומרגיז שגרם לאוזניים של הארנבון לרעוד מעצבים. "אתם עושים יותר מדי רעש בשטח הפרטי שלי, וזה מהווה הפרה של השקט הציבורי באזור הבידוק."

הארנבון הקשוח לא יכול היה לסבול את הזלזול הזה וצעד קדימה אל קו החזית, קרוב ככל האפשר לבסיס המחסום. הוא שלף מתוך הפרווה שלו פנקס קטן עשוי מקליפת עץ והחל לדפדף בו במהירות כשהוא משמיע קולות של חשיבות עצמית. הוא החזיק את הקיסם שלו בזווית חדה ששימשה כעט דמיוני, מאיים לרשום כל מילה שהחולדה מוציאה מהפה.

"תציגי מיד תעודות הסמכה חתומות על ידי מועצת הזקנים של הנהר," דרש הארנבון תוך שהוא רוקע ברגלו על האדמה. "המצור הזה לא חוקי, והוא מהווה פגיעה אסטרטגית בזרימת הלוגיסטיקה המיימית של היער."

החולדה המשיכה להתלונן על כך שהחברים בחבורה לא מבינים את המשמעות של בירוקרטיה גבולית ודרשה לראות הוכחות שהם בכלל תושבי קבע. המשא ומתן הפך למטח של האשמות הדדיות וצעקות על סמכויות, כשהחולדה מסרבת לזוז מהכיסא שלה אפילו סנטימטר אחד. מרכביהו החזרזיר עמד בצד, נושף אוויר חם מנחיריו כשתחושת חוסר הסבלנות שלו הולכת ומתעצמת בכל רגע שעובר. הדיבורים האלה נראו לו כמו בזבוז זמן משווע כשהסכר של הבונים למטה נמצא בסכנת קריסה.

הוא פלט נחירה קרבית אחת קצרה ופשוט הסתער קדימה בלי לחכות לפקודה משום מפקד. מרכביהו הוריד את ראשו המסיבי והחל להכות בנגיחות עוצמתיות בבסיס ערימת הסלעים שתמכה במחסום. כל פגיעה גרמה לסלעים לרעוד ולחולדה למעלה להתנדנד על כיסא העץ שלה כשהיא מנסה לשמור על שיווי משקל. הארנבון הבחין שהגישה הפיזית של מרכביהו מייצרת סדקים ראשונים בחומת הביטחון העצמי של החולדה.

הוא סימן למרכביהו לעצור לרגע כדי שיוכל לנסות טקטיקה של לוחמה פסיכולוגית במקום כוח פיזי גרידא. הארנבון הרים את מבטו אל החולדה, ששינתה עכשיו את הבעת פניה מממורמרת למבוהלת קלות. הוא ידע שלפעמים הדרך הטובה ביותר לנטרל אויב היא להפוך אותו לחלק מהמערכת שלך.

"תשמעי," אמר הארנבון בקול שקט ומניפולטיבי יותר, "הכישרונות שלך בבניית חסימות ובניהול מחסומים הם פשוט מבוזבזים כאן." הוא הצביע על המבנה המרשים שבנתה. "את יושבת כאן בצורה סטטית, בזמן שהיער צריך חפרפרת מודיעינית בדרגה בכירה שתוכל לפעול בשירות המטה המיוחד שלנו."

החולדה עצרה את התלונות שלה ורכנה קדימה, עיניה הקטנות נוצצות למשמע המילים "יוקרה צבאית" ו"מודיעין". היא מעולם לא חשבה על עצמה כעל סוכנת חשאית, אלא סתם כמישהי שרוצה קצת שקט בנהר. הרעיון של תפקיד רשמי עם הגדרה מבצעית נשמע לה פתאום הרבה יותר מפתה מאשר לשבת על כיסא רעוע ולחכות שאלו שביקשו אשרות יעברו.

היא נעמדה על הכיסא שלה, הצדיעה לחבורה בטקסיות מוגזמת ואז החליקה במהירות במורד הענפים עד שהגיעה אל מרכביהו. "יש נקודת תורפה מדויקת בבסיס המחסום," היא לחשה לו, תוך שהיא מצביעה על סלע חלק שהחזיק את כל המשקל של הגזעים מעליו. "אם תפעילו לחץ בדיוק שם, כל המבנה הזה יקרוס כמו מגדל קלפים רטוב."

החתול-כלב הנהן באישור למראה שיתוף הפעולה החדש וסימן לחבריו להתארגן למשימת הפירוק. הם מצאו גזע עץ גדול ושבור שהיה מונח בקרבת מקום והניחו אותו מתחת לסלע שהחולדה הצביעה עליו. כל אחד מחברי החבורה תפס מקום לאורך ה"מנוף" המאולתר הזה, כשהם נשענים עליו עם כל משקל גופם בתיאום מושלם.

"אחת, שתיים, שלוש – דחוף!" שאג המנהיג.

הם לחצו כלפי מטה בבת אחת, והסלע המרכזי החליק ממקומו ברעש של חריקה מתכתית כמעט. בתוך שניות, כל החסימה התפרקה בפיצוץ אדיר של בוץ, זרזיפי מים ונתזי ענפים שעפו לכל עבר בתוך הנחל. זרם המים שהיה כלוא מאחור השתחרר בשאגה, שוטף את כל הפסולת קדימה ומנקה את נתיב הזרימה המקורי. החבורה עמדה על הגדה, רטובה ומכוסה בבוץ, אבל מרוצה מהתוצאה של המשימה ההנדסית המורכבת.

כשהמים החלו להירגע והבוץ שקע קצת, החתול-כלב הבחין במשהו בולט בתוך שקע קטן בסלע המרכזי שנותר על הגדה. זו הייתה חתיכה של מפת עור ישנה, מקומטת ומכוסה בסימנים שלא נראו כחלק מהנוף הטבעי של היער. הוא ניגש לשם בצעדים מדודים, הרים את המפה בעזרת פיו והניח אותה על הקרקע מול עיניהם המשתאות של הארנבון ומרכביהו. הסימנים על העור הראו צירים שלא הופיעו באף מפה רשמית שהכירו.

"אני מחרים את זה כשלל מלחמה מסווג," קבע החתול-כלב והביט במפה בריכוז עמוק.