פרק 2: גשר של ברזל ובוץ

העכביש הקטן לא נשאר כדי לנהל משא ומתן על תנאי הכניעה שלו. הוא זינק לכיוון המדרון התלול, כשהוא מנצל את שמונה רגליו כדי לתמרן בין אבנים משוננות וגושי אדמה יבשה. החבורה לא התכוונה לאפשר למבוקש בורח להיעלם מהרדאר המבצעי שלהם כל כך בקלות. החתול-כלב זינק קדימה בנביחה סמכותית, כשהוא מוביל את המרדף במורד הגבעה. הוא הקפיד לדלג מעל שורשים בולטים של עצי אורן, תוך שהוא מסמן לשאר לשמור על מבנה רדיפה הדוק כדי שלא יווצרו פערים בשטח.

"אל תיתנו למבוקש להגיע למים!" צעק החתול-כלב כשהוא מרגיש את הרוח מצליפה בפניו. הוא ידע שהנחל שזורם למרגלות המדרון יכול לשמש כנתיב מילוט אסטרטגי עבור פרוק רגליים זריז. מרכביהו החזרזיר דהר מאחוריו, כשהפרסות שלו משמיעות קולות תופים מהירים על האדמה הקשה. הוא ניסה לשמור על ארשת פנים קשוחה למרות שהמדרון גרם לו לצבור תאוצה מעט מפחידה. הארנבון הקשוח שמר על איגוף מימין, כשהוא משתמש בשיחים ככיסוי טקטי ומקפיד לא לאבד קשר עין עם המטרה הנמלטת.

המרדף הגיע לשיאו כשהם הגיעו לגדת הנחל, שם הזרם היה חזק ורועש במיוחד בעקבות הגשמים האחרונים. העכביש עצר בפתאומיות על אבן רטובה שבלטה מהמים, כשהוא נראה לכוד בין החבורה הזועמת לבין המים השוצפים. החתול-כלב צמצם את המרחק בצעדים מדודים, מסמן לארנבון ולמרכביהו לכתר את הנקודה מכל העברים. הם עמדו שם בפרצופים חמורים, מוכנים לכל ניסיון של העכביש לבצע תמרון הטעייה אחרון לפני המעצר הסופי.

העכביש לא נראה כמי שמתכנן בריחה, אלא החל למתוח קור דק ומהיר לכיוון מרכז הזרם. החתול-כלב שלף זכוכית מגדלת קטנה שהייתה קשורה לחגורת הציוד שלו, מקרב אותה לעינו כדי לבחון את הפעילויות החשודות של ה"טרוריסט". הוא רחן קדימה, מתעלם מהנתזים של המים הקרים שמרטיבים לו את הפרווה היקרה. הראייה המוגדלת חשפה תמונה שונה לחלוטין ממה שהם דמיינו בראשם המבצעי לאורך כל המרדף המתיש במורד המדרון.

העכביש לא ניסה לבנות קו מילוט לעצמו, אלא נאבק כדי לייצב חיפושית ישישה שנתקעה על עלה אלון רטוב. העלה הסתובב במערבולת קטנה ליד הגדה, עומד להחליק בכל רגע לתוך הזרם המרכזי שיוביל את החיפושית לאבדון בטוח. העכביש מתח את קוריו בכל הכוח, מנסה לעגן את העלה לסלע לפני שהכוחות הפיזיקליים של הנחל ינצחו אותו. החתול-כלב הבין מיד שהמצב השתנה מקצה לקצה, ושהם ניצבים מול אירוע הומניטרי דחוף במסווה של מרדף משטרתי.

"חדל אש!" נבח החתול-כלב בקול שגרם אפילו למים להיראות כאילו הם זורמים לאט יותר לרגע אחד. הוא הסתובב לחבריו והורה להם לעבור באופן מיידי למצב 'הנדסה קרבית', כי המשימה הנוכחית דרשה כוח פיזי ותכנון מבני ולא רק מרדף מהיר. הוא הסביר שהקורים של העכביש דקים מדי עבור המשקל של החיפושית והעלה הספוג במים, ולכן יש צורך בתשתית יציבה יותר. החבורה שינתה את הגישה שלה תוך שניות, עוברת ממצב של ציידים למצב של צוות חילוץ והצלה מקצועי.

הארנבון הקשוח לא חיכה לפקודות נוספות ושלף את הקיסם המושחז שלו מהכיס האחורי. הוא התכופף אל האדמה הבוצית ליד גדת הנחל והחל לשרטט קו ישר וברור בעומק הקרקע. "זהו הציר הלוגיסטי שלנו," הוא הכריז בטון יבש, מסביר שכל חומרי הבנייה חייבים לעבור דרך הנתיב הזה כדי לשמור על סדר. הוא ידע שבלי ארגון נכון של השטח, המבצע עלול להידרדר לכאוס מוחלט שיסכן את חיי החיפושית שתלויה בהם.

בזמן שהארנבון ארגן את אתר העבודה, החתול-כלב הפנה את מבטו לעבר מרכביהו החזרזיר. הוא הטיל עליו את מה שהוא כינה "משימת התאבדות לוגיסטית", שכללה גרירת ענף אורן כבד ושבור שהיה מוטל במעלה הזרם. הענף היה ספוג במים ובוץ, מה שהפך אותו למשקולת אדירה שדרשה מאמץ פיזי עילאי כדי להזיז אותה ממקומה. מרכביהו הנהן ברצינות תהומית, מרגיש את גודל האחריות המונחת על כתפיו הורודות והרחבות באותו הרגע הגורלי.

מרכביהו התקרב לענף האורן והחל לרתום את עצמו אליו בעזרת סיבי צמחים חזקים שמצא בקרבת מקום. הוא קשר את הסיבים סביב המותניים שלו, מוודא שהקשרים יחזיקו מעמד תחת העומס הצפוי של המשימה. "קדימה מרכביהו, המערכת סומכת עליך!" הוא צעק לעצמו בקול צרוד, מנסה להפיח בעצמו מוטיבציה קרבית. הוא החל למשוך את הענף, כשהוא נועץ את פרסותיו באדמה הבוצית ומפעיל את כל כוח השרירים שלו כדי להתגבר על החיכוך.

הענף התחיל לזוז לאט, משאיר חריץ עמוק בקרקע ככל שמרכביהו התקדם לכיוון הגדה שבה עמד צוות ההנדסה. החזרזיר נשף בכבדות, כשהוא מתעלם מהבוץ שניתז על פניו ומהעייפות שהחלה לחלחל לרגליו. הוא המשיך לצעוק לעצמו פקודות עידוד בטון צבאי, מסרב לוותר גם כשהענף נתקע לרגע מאחורי אבן גדולה. החתול-כלב עמד בצד וצפה בו, מהנהן באישור על ההפגנה של העוצמה הפיזית והנחישות המבצעית שהפגין החייל שלו.

כשהענף הגיע ליעדו, החבורה החלה בהקמה מהירה של "גשר ביטחוני" שנועד להחליף את רשת הקורים הדקה של העכביש המבוהל. הם עבדו בתיאום מושלם, כשהחתול-כלב מנהל את הזוויות ומרכביהו דוחף את חלקי העץ למקום בנשיפות כבדות. הארנבון הקשוח וידא שכל חלק מתחבר בדיוק לנקודת המשען הנכונה על הגדה, כדי למנוע התמוטטות של המבנה תחת הלחץ של הזרם. הם נראו כמו צוות בנייה מיומן שפועל תחת אש, למרות שהאויב היחיד שלהם היה זרם המים והזמן האוזל.

הארנבון הרים אבן גדולה ושטוחה והחל לדפוק איתה על הענפים שהונחו במים כדי לוודא שהם מקובעים היטב בין הסלעים. הוא לא הסתפק בבדיקה שטחית, אלא הפעיל לחץ פיזי על כל נקודה ונקודה בגשר המאולתר. העכביש הקטן עמד בצד על הסלע שלו, מביט במתרחש במבט שהיה נראה מבולבל לחלוטין מכל המהומה. הוא בטח תהה למה החיות הללו, שרק לפני רגע רדפו אחריו בזעם, עסוקות עכשיו בבנייה הנדסית מורכבת ורועשת כל כך.

בניית הגשר הסתיימה כעבור דקות ארוכות של עבודה מאומצת, כשהענף של מרכביהו משמש כבסיס איתן שמייצב את העלה של החיפושית. החתול-כלב בחן את התוצאה הסופית במבט ביקורתי, מוודא שאין סדקים או חולשות מבניות שעלולות לסכן את המבצע. לאחר שהשתכנע שהכל תקין, הוא הכריז על תחילתו של טקס חניכת המבנה בדרגת חומרה מקסימלית. עבורו, סיום של פרויקט הנדסי כזה לא היה יכול לעבור בלי הפגנה של סמכות וכבוד צבאי הולם.

החבורה התייצבה בשורה ישרה ונוקשה על שפת הנחל, כשכל אחד מהם מקפיד על עמידת דום מושלמת למרות הבוץ שמכסה אותם. הם החלו להשמיע נביחות עוצמתיות וצריחות מאיימות שנועדו לסמן את הריבונות שלהם על הגשר החדש ועל השטח כולו. היער הדהד מהקולות שלהם, כשציפורים שבדיוק חזרו לענפים נמלטו שוב בבהלה מהרעש המוגזם. זה היה מפגן כוח שנועד להבהיר לטבע שסדר וצדק הושלטו בנקודה הזו, גם אם המחיר היה שקט נפשי של הסביבה.

הם עמדו שם והצדיעו לגשר בגאווה גדולה, מרגישים שהם ביצעו משימה נעלה שהצילה את המרקם הביטחוני של הגזרה. הארנבון הקשוח השחיז שוב את הקיסם שלו כאות לסיום המבצע, ומרכביהו ניגב את הזיעה ממצחו תוך שהוא שומר על מבט קשוח כלפי האופק. הם היו כל כך מרוכזים בטקסיות ובחשיבות העצמית שלהם, עד שהם לא שמו לב בכלל לפרט קטן וחשוב שהתרחש ממש מתחת לאף שלהם.

החיפושית הישישה, שהייתה הסיבה לכל המבצע ההנדסי המורכב הזה, כבר לא הייתה ערה כדי להודות להם או להתרשם מהגשר. היא נרדמה עמוק על העלה הרטוב שלה, כנראה מרוב פחד ומתשישות מהצעקות והמהומה הבלתי פוסקת שיצרו "המצילים" שלה. כנפיה היו מקופלות והיא נראתה כמו נקודה קטנה וחסרת תנועה בצל המבנה האדיר שהקימו עבורה. החבורה המשיכה לעמוד שם בתנוחת הצדעה נוקשה, כשהם בטוחים שהם הגיבורים הכי קשוחים שהיער הזה ידע אי פעם.