# פרק 3: פרויקט כימרה האזעקות האדומות הבהבו במסדרונות הלבנים. הקול של מערכת הכריזה רעם דרך הרמקולים: "פריצה במתחם הדגרה 7. הפעילו נוהל נעילה 'כימרה'. חזור, הפעילו נוהל 'כימרה'." ד"ר יונה צדק רצון רצה במסדרון. הנשימה שלה הייתה כבדה אבל לא מהירה מדי. היא הכירה את המתקן הזה כמו את כף ידה - שש שנים היא עבדה פה, רוב הזמן עמוק מתחת לאדמה, בלי לראות שמש. הקירות הלבנים והאור הפלואורסנטי הפכו לנורמלי. עכשיו האורות האדומים הפכו את הכול לאיום. צוות האבטחה רץ לידה. ארבעה אנשים לבושים בציוד טקטי שחור, עם לוגו של החברה על החזה. שום סמל צבאי, שום דבר שמצביע על גוף ממשלתי. החברה הייתה פרטית לחלוטין. "ג'נסיס-פריימארי" - שם שנשמע טוב בפגישות דירקטוריון אבל לא משקף את מה שקורה פה בעומק. קיין, מפקד האבטחה, דיבר למכשיר הקשר שלו בזמן שהם רצים. "צוות ב' נעל את כל השערים למתחם הצפוני. צוות ג' מוכן לגיבוי בשער הראשי." יונה הסתכלה על המסך הקטן שהיא אחזה בידה. המכשיר הראה את מפת המתקן עם נקודות אדומות מהבהבות. אחת הנקודות זזה. זה היה "אובסידיאן-3". הוא זז מהר מדי בשביל יצור שאמור להיות בהרדמה כימית. "איך זה קרה?" היא שאלה את עצמה בקול. אף אחד לא ענה. הם הגיעו לפינה וסיבבו שמאלה, נכנסו למסדרון צר יותר שהוביל ישירות למתחם ההדגרה. הדלת הייתה שם. פלדה כבדה, בעובי של עשרה סנטימטרים. והיא הייתה מעוקמת כלפי חוץ, כאילו משהו דחף אותה מבפנים במלוא הכוח. יונה עצרה במרחק של שלושה מטרים. זרוע רובוטית, שפעם הייתה מחוברת למנגנון הזנה אוטומטי, שכבה על הרצפה. מעוקמת, עם חוטים חשופים שפולטים ניצוצות. "זה לא אמור לקרות," היא לחשה. המודל של הבינה המלאכותית שניהל את הפרויקט חזה את כל התרחישים האפשריים. הם הכניסו מיליוני נתונים - התנהגות של זוחלים, דינמיקה של שרירים, מבנה מוחי של יצורים טורפים. הבינה המלאכותית אמרה שהשלב הראשון יהיה בטוח. הדגימה אמורה הייתה להישאר רדומה עד שיגיעו למחזור פיתוח מספר חמש. קיין התקרב לדלת. הוא הניח את היד על הפלדה המעוקמת ובדק את הנזק. "זה נראה כאילו הופעל עליה לחץ של מספר טונות. אין דרך שיצור בגודל של ברדלס יכול לעשות את זה." "הוא לא בגודל של ברדלס," יונה אמרה. היא הסתכלה במסך שוב. הנקודה האדומה עמדה במקום, בדיוק מאחורי הדלת. "המדידות האחרונות הראו שהוא גדל בשלושים אחוז מעבר לצפי." אחד מאנשי האבטחה, איש צעיר בשם דורון, שאל: "אז כמה גדול הוא?" יונה עשתה חישוב מהיר בראש. "בערך כמו נמר בוגר. אולי קצת יותר." "זה עדיין לא מסביר את הכוח." היא הסכימה. זה באמת לא הסביר. הדגימה הזאת הייתה אב-טיפוס, לא דרקון שלם. התאים שהם השתמשו בהם היו משוחזרים מאבן עתיקה שמצאו באיזה חפירה ארכיאולוגית בצפון אירופה. כל התהליך היה ניסיוני. הם לקחו מודלים של בינה מלאכותית שתוכננו להאיץ אבולוציה, הזינו אותם במידע גנטי, והתחילו לגדל משהו שלא היה קיים כבר אלפי שנים. התוצאות היו מדהימות. תוך שישה חודשים, הם עברו תהליך שהיה אמור לקחת אלפי שנים. אבל משהו פה השתבש. קיין הוציא מכשיר קטן והניח אותו על הדלת. זה היה חיישן ויברציה. הוא הקשיב דרך האוזניות. "יש תנועה שם. הוא קרוב." "אל תפתח," יונה אמרה מהר. "אנחנו צריכים לראות מה המצב לפני שנכנס." חלון תצפית היה מצד ימין של הדלת. זכוכית משוריינת, בעובי של חמישה סנטימטרים. יונה ניגשה אליו, מהססת. היא ראתה את הסדק שעבר לאורך הזכוכית. לא סדק קטן - זה היה סדק עמוק שהפך את הזכוכית לשבירה. היא הציצה פנימה. החדר היה ענק. שילוב של קן טבעי ומעבדה - הם בנו אותו ככה בכוונה, כדי לתת לדגימה תחושה של סביבה טבעית. הקירות היו מכוסים בסלעים מלאכותיים, והרצפה הייתה מצע של חול ועצים קטנים. ובצד השני, תאי הדגרה. עשרים תאים עגולים, עשויים מזכוכית עבה. רוב התאים היו שבורים. היא ראתה את הזכוכית המפוצצת, שברים מפוזרים על הרצפה. שלושה תאים עדיין היו שלמים, אבל היו ריקים. הדגימות שהיו בהם נעלמו. ובמרכז החדר - היצור. "אובסידיאן-3" לא נראה כמו דרקון מהספרים. זה לא היה יצור מפואר עם כנפיים ענקיות ואש יוצאת מהפה. זה היה משהו אחר. גוף נמוך וארוך, כמו של זוחל גדול, מכוסה קשקשים שזהרו באור כחול-ירקרק. הזוהר הזה היה ביו-לומינסנציה - חלק מהשינויים הגנטיים שהם הכניסו. הראש היה צר ומשולש, עם עיניים גדולות שנראו אינטליגנטיות מדי בשביל יצור שהתפתח כל כך מהר. הוא זז. לא במהירות רגילה. התנועות היו חדות, פתאומיות, כמו של חרק ענק. הוא ניגש לאחד התאים השבורים, הריח את השברים, ואז פנה לכיוון אחר. לא היה בו פראות חסרת שליטה. זה נראה מחושב. הוא בדק את הסביבה, מחפש משהו. יונה דיברה למכשיר הקשר שלה. הקול שלה רעד קצת, אבל היא ניסתה לשמור על שליטה. "זה אובסידיאן-3. המודל של הבינה המלאכותית לא חזה את רמת האגרסיביות הזו כל כך מוקדם. הוא אמור להיות תחת הרגעה כימית." קולו של המפעיל הראשי, שישב במרכז הבקרה כמה קומות מעל, ענה: "בדקנו את מערכת ההזרקה. היא עבדה כרגיל. הוא קיבל את המינון המלא." "אז איך הוא ער?" "אין לנו מושג." קיין הסתכל על יונה. "אנחנו צריכים להחליט עכשיו. האם אנחנו משתמשים ב'אמצעי המניעה'?" אמצעי המניעה. זה היה קוד לפרוטוקול שנועד להרוג את הדגימה במקרה חירום. הם התקינו מטען נפץ קטן מתחת לרצפה של חדר ההדגרה. זה היה מספיק כדי להרוס את כל החדר ואת כל מה שבתוכו. יונה חשבה. אם הם ישתמשו באמצעי המניעה, הם יאבדו את הדגימה. ולא רק אותה - הם יאבדו את כל הנתונים שנאספו עד עכשיו. חודשים של עבודה, מיליוני דולרים, והכי חשוב - הם יאבדו את ההזדמנות להבין מה השתבש. "עדיין לא," היא אמרה. "נסו להכניע אותו עם גז עצבים מסוג טריטון-7. זה אמור לעבוד מהר יותר מהרגעה כימית רגילה." קיין הסתכל עליה בספקנות. "זה מסוכן. אם הגז לא יעבוד, אנחנו נשארים בלי אופציות." "אני מודעת," היא אמרה. זה לא היה נעים, אבל החלופה הייתה גרועה יותר. אם הם יהרסו את הדגימה עכשיו, כל המשקיעים שהביאו כסף לפרויקט ידרשו תשובות. והיא לא הייתה בטוחה שהיא יכולה לתת להם תשובות מספקות. המפעיל במרכז הבקרה אישר: "מכינים את מערכת הזרקת הגז. עשר שניות." יונה הסתכלה דרך החלון שוב. היצור עמד עכשיו ליד אחד הקירות, בוחן את הסלעים המלאכותיים. הוא הניח את הראש על הסלע, כאילו מקשיב למשהו. "הגז מוכן," המפעיל אמר. "מזרימים עכשיו." היא ראתה את הפתחים הקטנים בתקרה נפתחים. ענן לבן התחיל לזרום פנימה, מתפשט במהירות. טריטון-7 היה גז עצבים שפותח במיוחד ליצורים עם מערכת עצבים מורכבת. זה אמור היה לשתק את השרירים תוך שניות. היצור הגיב מיד. הוא הרים את הראש והסתכל על הפתחים. ואז הוא עשה משהו שיונה לא ציפתה לו. הוא פתח את הפה ופלט צווחה. זה לא היה קול רגיל. זה היה תדר גבוה, כמעט על סף השמיעה האנושית. הזכוכית המשוריינה התחילה לרעוד. הסדק שכבר היה שם התרחב. יונה כיסתה את האוזניים, אבל זה לא עזר הרבה. הצליל חדר דרך הכול. "מה זה?!" קיין צעק. הוא גם כיסה את האוזניים. "הוא משתמש בתדרי קול כדי לשבור את הזכוכית!" יונה צעקה בחזרה. זה היה משהו שהם לא צפו. הם חשבו שהדגימה תהיה יצור טורף פשוט, עם אינסטינקטים בסיסיים. אבל זה - זה היה משהו חכם יותר. הזכוכית התפוצצה כלפי חוץ. שברים עפו לכל הכיוונים. יונה נסוגה לאחור, חלק מהשברים פגעו בקיר ליד הראש שלה. היא נפלה לרצפה, מחפה את הפנים. האזעקות הפכו לחריפות יותר. הקול של הכריזה שוב רעם: "פריצה מאושרת במתחם הדגרה 7. כל הצוותים, הישארו מחוץ לאזור. פרוטוקול כימרה בתוקף." קיין עזר ליונה לקום. "את בסדר?" "כן," היא אמרה. היא הייתה מזועזעת, אבל לא פגועה. היא הסתכלה דרך החלון השבור. העשן הלבן של הגז מילא את החדר, אבל היא יכלה לראות את היצור. הוא לא נראה מושפע. הוא ניגש לדלת הפלדה, אותה דלת שעמדה בינו לבין המסדרון. "הוא לא מגיב לגז," דורון אמר. הוא עמד ליד הקיר, אוחז ברובה שהוא הוציא מהרתמה. "זה לא אמור להיות אפשרי," יונה אמרה. היא ניסתה להבין. הגז היה מתוכנן לפגוע במערכת העצבים של כל יצור חי. אלא אם כן - אלא אם כן מערכת העצבים של היצור הזה שונה מכל מה שהם חשבו. היצור התחיל לדחוף את הדלת. היא ראתה את השרירים בגב שלו מתכווצים, את הכוח העצום שהופעל. הפלדה התחילה להתעקם יותר. "הוא יוצא," קיין אמר. הוא דיבר למכשיר הקשר. "כל הצוותים, התכוננו לאש. היעד הוא יצור ביולוגי בגודל של נמר גדול. ירי חופשי ברגע שהוא יוצא מהחדר." יונה הסתכלה עליו. "לא! אנחנו צריכים אותו חי!" "אנחנו לא יכולים להרשות לו לברוח," קיין אמר. הקול שלו היה נחוש. "אם הוא יגיע למסדרונות הראשיים, יהיו נפגעים." היא רצתה להתווכח, אבל היא הבינה שהוא צודק. המתקן היה מלא באנשים. טכנאים, מדענים, עובדי תחזוקה. אם היצור יחליט לתקוף, זה יהפוך לטבח. הדלת התפוצצה כלפי חוץ במעין התפרצות אחת אחרונה של כוח. הפלדה פגעה בקיר מולה, יצרה שקע עמוק. היצור עמד במסגרת הפתח, הגוף הנמוך שלו זוהר באותו אור כחול-ירקרק. הוא הסתכל על יונה וקיין, העיניים הגדולות בוחנות אותם. לרגע, אף אחד לא זז. יונה הסתכלה ישירות על היצור שהיא עזרה ליצור. זה היה רגע מוזר - היא ראתה בו משהו שהזכיר לה את הציורים העתיקים של דרקונים, אבל גם משהו זר לגמרי. זה לא היה חיה. זה היה משהו ביניים. קיין הרים את הרובה. "אל תזוז!" היצור לא הגיב לפקודה. הוא הזיז את הראש, בוחן את הסביבה. ואז הוא זינק. התנועה הייתה כל כך מהירה שיונה בקושי הספיקה לראות אותה. היצור עף באוויר לכיוון אחד מאנשי האבטחה, הציפורניים מוכנות. קיין ירה. הקול של הירי היה מחריש במסדרון הצר. הכדורים פגעו ביצור, אבל הם ניתזו מהקשקשים. ניצוצות קטנים נראו במקום בו הקליעים נגעו בגוף, אבל שום נזק ממשי לא נעשה. הקשקשים היו חזקים מדי. היצור נחת על דורון, הציפורניים חדרו לציוד הטקטי. דורון צעק, ניסה להתנגד, אבל הכוח של היצור היה עצום. הוא נדחף לקיר, הראש פגע בפלדה. קיין המשיך לירות. שני אנשי אבטחה נוספים הצטרפו אליו. הקול של הירי הפך למטר של צלילים. יונה כיסתה את האוזניים והתכופפה לצד, מנסה להתרחק מקו האש. היצור שחרר את דורון ופנה לכיוון היורים. הוא התחיל לזוז לכיוונם, התנועות מהירות ובלתי צפויות. הוא זינק מקיר לקיר, השתמש ברגליים האחוריות כדי להדוף את עצמו קדימה. קיין דיבר למכשיר הקשר, הקול שלו היה צעקה כמעט. "היעד חסין לנשק קל! צריך נשק כבד יותר!" "לוקח זמן להביא," המפעיל ענה. "אין לנו זמן!" יונה הסתכלה על דורון. הוא שכב על הרצפה, לא זז. היא לא יכלה לראות אם הוא נושם. הדם התחיל להתפשט מתחתיו, כתם אדום על הרצפה הלבנה. היצור הגיע לקיין. הוא זינק, הציפורניים כוונו לחזה. קיין התגלגל הצידה, נמנע מהתקיפה ברגע האחרון. היצור נחת על הרצפה והסתובב מיד, מוכן למתקפה נוספת. יונה הבינה שהיא צריכה לעשות משהו. היא הוציאה את מכשיר הקשר שלה והתחילה לצעוק. "הוא יצא! אני חוזרת, אובסידיאן-3 יצא מההכלה! בקש אישור להפעלת 'פרוטוקול ארץ חרוכה'!"